הנה עוד משהו שלא התחוור לי עד כה למרות היותו ניכר, כמו זה.

  violence (אלימות) באנגלית באה מאותה משפחת מילים של violation, חילול.

 אז זה היה בעקבות השיר של אנני לנוקס sweet dreams are mde of this.

  מילים ביצוע  [0]

 some of them want to use you, some of them want to be used by you

 some of them want to abuse you, some of them want to be abused

והפעם הטריגר שלי היה השיר הזה של שינייד או'ונור, שהיה במסיבה ביום רביעי בלילה.

בעקבותיו אני קוראת אוסף של מאמרים וערכי ויקיפדיה בהקשר של התעמרות, בין אם אישית ובין אם פוליטית, השוללת את תחושת העצמי, מבני הכח החברתיים המאפשרים אותה והדרכים החברתיות והטיפוליות להציע מענה והחלמה.

 זה מביא אותי לספר "טראומה והחלמה" של ג'ודית הרמן, לפתיח של הספר של דורית אברמוביץ' (המלך עירום- גילוי עריות במבט פמיניסטי), בעיקר שלוש הפסקאות האחרונות, ומוביל בסופו של דבר לנושא תסמונת-פוסט-טראומה-מורכבת C-PSTD, איזה אשכול סימפטומים יפה יש שם למופע למבוגרים,

(1) alterations in regulation of affect and impulses; (2) alterations in attention or consciousness; (3) alterations in self-perception; (4) alterations in relations with others; (5) somatization, and (6) alterations in systems of meaning.

 עכשיו זה מתחיל להתווסף גם לעדויות עצמיות של נשים שאני קוראת על האינטרנט, כמו האשה שנאנסה באורח מתמשך בילדותה על ידי אב חורג [1] ובגיל מאוחר יותר, לא מזמן בעצם בקנה מידה של חיים, איבדה את תחושת משמעות חייה ובה בעת גם את תחושת היותה והפכה, לעדותה ובמילותיה, לאשה ללא שם (זה סגור בפייסבוק. אבל ציטוט אחד קצר: "אישה בלי שם היא כמו אבדן שמהלך לו. אבדן נשי יכול לבחור בין זנות לכיליון."),

להזכיר את מה שלמדתי דרך ההרצאה ואחר כך דרך הספר של ניני גוטספלד-מנוח "מילים הורגות" (על אלימות מילולית במערך כח מהסוג הזה, שיוצרת את אותן תופעות. בקישור המצורף יומן קריאה עם דוגמאות רבות), 

להרמז גם בראיון הזה עם שז ("רק בסוף הספר מעזה הגיבורה לכנות את עצמה בשמה. "לאורך כל הספר לא היתה לה זהות", מסבירה שז", "זה עניין של זהות עצמית, אני לא יכולה להיות אדם מחוק. יש בזה גם עניין של להגיד 'אני אחת ויחידה - לא תטשטשו אותי'", וממש מעניין שהיא גם מזכירה את לאה גולדברג, ו, כמו דורית אברמוביץ' וwhisper, ודודו דותן, גם את הכח של כתיבת הרצף כדרך לגלות את העצמי, במקרה הזה דווקא בהקשר של התוקף) [2] 

ובאופן כללי- דברים שוב מתקבצים להם לגוף משמעות.

 All the lonely people, where do they all come from? All the lonely people, where do they all belong?

[1] דרך אגב, לזה יש שם, וגם אותו גיליתי היום: קוראים לזה אפקט סינדרלה.

[2] תוספת מאוחרת: גם פרק הדיון של המחקר הזה

[0] תוספת עוד יותר מאוחרת:

אני מתנצלת בפני מי שלוחץ על קישורי השירים היום.

גנבתי את האזניות לטובת באר שבע, וככה אני בלי אוזניות כאן בבבית של ההורים. כלומר, אין לי מושג איך נשמעים השירים שאתם שומעים. אם אלה גרסאות מחורבנות, אני מצטערת.

החדשות הטובות הן שהיום קניתי לי עוד עכבר כך שלא אצטרך לקחת שוב את העכבר של הבית לבאר שבע וחזרה.

עוד משהו שאני מגלה זה עד כמה חסרה לי מוזיקה. תצחקו: הרי כל מי שקורא את הבלוג הזה ורואה את מסת הציטוטים יכול היה לומר את זה, אבל אני הקטנה שבבנות יעקב, פספסתי את הקטע הזה בגדול. לא תיארתי לעצמי שלהיות עם מחשב דמום באופן פטאלי יהיה כל כך לא נוח.

 [-1] וגם הדבר היפה והמפחיד הזה - אנשים שקופים