אין בכלל אלטרנטיבות. מה.
או שמיים או ים? או עץ או אדמה?
[יואל הופמן, קורות חיים, ציטוט מכאן מהצד]

או שנהייתי בשלנית מעולה, או שהסטנדרטים שלי נמכו פלאים.

אבל מרק הבצל שהכנתי יצא נפלא.

מרק בצל נפלא

שעומד במגבלות התזונה של צנצנת [כמעט בלי שמן, ללא סוכר וללא אלכוהול]:

כמות מרשימה של בצלים, לא משנה באיזה גודל (אני השתמשתי בשישה גדולים)

שום (נאמר שן עד שן וחצי של שום על כל בצל גדול)

שתי כפות גדושות של קמח כלשהו (אני השתמשתי בקמח חומוס- ויצא, כאמור, טעים!)

אגוז מוסקט

טימין

מרווה

סוכרזית אחד (לאוכלים סוכר- ממליצה על כיוון השתי כפות מחוקות סוכר חום)

מלח, פלפל לבן

המרכיב הסודי מהסיר שליד

מעט שמן זית

חותכים בצל לרצועות יחסית דקות ויחסית קצרות

(בבצלים גדולים: חוצים. מעמידים על החלק השטוח, מחלקים לאורך לארבע לפחות, אני חילקתי לשש. פורסים פרוסות דקות)

מדליקים את האש מתחת לסיר נקי, שופכים לתוכו כשמינית כוס מים (משהו בסביבות חמש כפות מים, אבל עושים לפי העין)

מי שלא אכפת לו כמה שמן יש במרק שלו, יכול לשים בשלב זה חמש כפות שמן במקום המים

אחרי שהמים מתחממים קצת שופעים לתוכם איזה שליש מהבצל ומערבבים.

אחרי שתיים שלוש דקות מוסיפים עוד שליש מהבצל ואת שיני השום קצוצות עבה (כל שן שום חצויה ואז מחולקת לכמה פרוסות) ומערבבים

אחרי כארבע דקות מסיפים את שאר הבצל. מוסיפים את הסוכרזית (או שתי כפות מחוקות של סוכר חום).

כל כמה דקות מערבבים. כך מערבבים ומערבבים, בסיר פתוח, עד שהבצל מתרכך מספיק לרמה שהייתם מוכנים לאכול במרק בצל.

באמצעות הערבוביאדה הזאת הבצל מתקרמל. אם רואים שהמים מתאדים מהר מדי אפשר להוסיף עוד מים, רצוי רותחים אבל לא חובה.

(מי ששם שמן שיוסיף שמן, אנחנו לא רוצים כאן תקלות בטיחות!!!)

מרתיחים קומקום שלם של מים. בכוס בנפרד מערבבים הקמח בחצי כוס מים רותחים ודואגים להמיס את כל הגושים.

שופכים את הרביכה/תרביך (מילה יפה למי קמח) לסיר.

מוסיפים כמות די נכבדת של אגוז מוסקט מגורר וקצת פחות (אבל עדיין הרבה) טימין,

קצת מלח, וממש מעט פלפל לבן, וממשיכים לערבב.

מוסיפים את שארית המים. לסיר המבעבע מוסיפים קצת מרווה וטועמים.

בשלב זה (עם המרווה) תכולת הסיר הופכת מטעם דלוח ובלתי מזוהה לטעם שאפשר לשיר לו שירי הלל.

ובכל זאת לא יכול להזיק, המרכיב הסודי מהסיר ליד: שתי כפות של המרינדה של העוף (תערובת של שמן זית, רוטב סויה, ג'ינג'ר, צ'ילי, הטעם של העוף).

אם במקרה גם לכם יש בסביבה רוטב מעניין שווה לבדוק אם הוא "מעניין" גם את המרק.

סוגרים את הסיר, מעמידים על אש קטנה לרתוח עד שנמאס.

כשנמאס מכסים את האש, שופכים פנימה קצת שמן זית, מערבבים בעוז,

לוקחים צלחת מרק כי קשה להתאפק, ומחכים שיתקרר כדי שיהיה אפשר לאפסן.

אבל המרווה מהווה שיפור אדיר, וחוץ מזה, לבד זכרתי ואילתרתי, בלי להסתכל.

נ.ב

יש (לפחות) עכבר (אחד) בדירה.