הציטוט השני מתוך הספר של קוהוט "כיצד מרפאת האנליזה", עמוד 74:

"החרדה הראשונה של התקופה האדיפלית, שנראית לי כבסיסית בין שני הסוגים, מתעוררת בתגובה לאמפתיה לקויה של הורי הילד, כלומר בתגובה לפגמים במטריצת הזולתעצמי, שאינה מקיימת ומחזיקה את הילד.

...

הבה נתמקד עתה בחרדתו הראשונית של הילד האדיפלי. במונחים כלליים יותר, חרדה מעין זו היא פשוט דוגמה מיוחד וספציפית יותר של סוג החרדה הבסיסית שאפיינתי בשנים האחרונות כ"חרדת התפוררות". זוהי החרדה העמוקה ביותר שאדם יכול לחוות, ואף לא אחת מצורות החרדה שאפיין פרויד שוות ערך לה, בייחוד בנוגע לתוכנה הבסיסי של החוויה של חרדת ההתפוררות. אף על פי שחרדת ההתפוררות נבדלת במהותה ממה שבדרך כלל קרוי פחד מוות, הרי פחד המוות, כפי שהוא נחווה בעוצנה אצל אנשים מסוימים, אינו בלתי קשור לחרדת התפוררות. מה שפוחדים ממנו במקרה האחרון אינו כליה פיזית אלא אובדן האנושיות: מוות פסיכולוגי.

בבירור, הנסיון לתאר חרדת התפוררות הינו נסיון לתאר את הבלתי ניתן לתיאור. אולם מאחר שזוהי חוויה אנושית עמוקה, לא הגדרה מילולית מדוייקת היא הנדרשת כאן, אלא נסיון לעורר משהו מטעמה של החוויה שבה מדובר."