אני קוראת שוב את "מילים הורגות" שהבטחתי לשלוח לMJ בדואר.

אני מחפשת עותק בחנויות משומשים (הייתי בשתי חנויות משומשים בבאר שבע! אין שם. בתל אביב הייתי עסוקה מדי בחבריות ולא הספקתי לחנויות המשומשים), וכשאכנע אם עוד לא אמצא אקנה אחד בסטימצקי ואשלח. אבל בינתיים אני קוראת את העותק שלי (הנה כאן יומן קריאה שהוא הדבר הכי קרוב לתוכן של זה שיש על הרשת). ושוב נתקלת בכמה דברים ממש מוכרים וכל מיני אסימונים זוכרים להיגבות (הם כב נפלו מזמן אבל הגיע הזמן להשתמש בערך שלהם, לפעמים),

אהבתי במיוחד הפעם את הסעיף של "שימוש במבנה של סיבה ותוצאה" כאשר החלק של הסיבה תלוש מהמציאות ומשמש כתירוץ קלוש לתוצאה. 

את ההדגשה שההתנהגות הפוגענית לא תלויה בהתנהגות של הנפגעת אלא באישיות התוקף, ושאין שום דרך התנהגותית להמנע לחלוטין מפגיעות על ידי התאמה לרצון התוקף, משום שהוא רק יהיה מונע לחפש עוד הזדמנויות ואמתלות, בשל הצורך הזה שלו למצוא פורקן בתקיפה/לאושש את עליונותו.

זה כואב.

וזה מתחבר אצלי עם ההכרה הזאת שהבאתי איתי מפולין (כאן ב-1), שאם גם ככה שום דבר לא הולך לרצות את הצורר,

אז עדיף כבר לחיות את החיים האותנטיים שלי ולא איזו גרסה חיוורת שחותרת לרַצות כל הזמן.

או במילים אחרות, מה ששרתי במקלחת אחרי הפעם הראשונה ליום זה שאבא שלי מצא פגם במשהו שעשיתי או אמרתי,

לא משנה מה ובמה, אני כבר לא זוכרת (גם הוא לא) אבל הדפוס מאוד ברור:   

לינק עקמומי ליוטיוב: http://www.youtube.com/watch?v=mWW9mF7PAFE 

מילים

אני לא בסדר. כי הוא מוצא בי פגמים, לא כי אני לא בסדר.

וחוזר אל מסקנה א'.

אוף.