אורגזמה חצתה את דרכי הלילה, כבליל סימני קריאה, הופיעה וחלפה כמו האור הכתום בכל הרמזורים בבת אחת בצומת שחולפים בו במהירות בשתיים לפנות בוקר.  

אור כלשהו חדר מהכביש אל החדר, והוא שרטט, בחיוך מתוודע ורך, באצבעו את הגומה המעמיקה שלי, מזכיר לי להעריך את האנשים שמעריכים את ההתרגשות שלי.  

בבוקר עוד היה בי שמץ מן החיוך הזה, אני אוהבת את הזוהר שהוא משרה עלי, כמו כלי נחושת ממורט, מזה זהרורים. מרצדת.

אזהרת טריגר: איכס בחלק זה של הטקסט.

אני נאלצת לכתוב את זה בתקווה שיעזור לי להשתחרר.

בפעם הקודמת שנסעתי בטרמפ מבאר שבע הביתה, נסענו ארבעה: נהג, שתי טרמפיסטיות וטרמפיסט. 

בדרך היתה שיחה שהזכירה קצת את המשחק "מי מכיר".

נהג: אה, אתה מהפקולטה ל-Y? מכיר את הלסבית?

צ, בסרקזם: יש רק אחת?

נהג: ממשיך לשוחח עם הנוסע עד שהם מבינים במי מדובר וממשיכים לתאר את יופיה השונה והבלתי מושג.

נהג: ואת מיכל, אתה מכיר?

נוסע ונהג, מחליפים עוד כמה משפטים עד שמצליחים לבודד את המיכל האמורה.

נהג: עם הגומות. אתה יודע מה אומרים על גומות... מצחקק. בנות, אפשר לרגע להיות שוביניסטי.

צ': לא.

נוסעת שניה: אנחנו נסתום את האוזניים

נהג: גומות - זה בשביל שיהיה מקום לביצים.  

צ': ?!?!

אף אחד מאנשי האוטו לא מגיב.

נהג: הייתי איתה. מטעמי צנעת הפרט אני לא אפרט.

~אחרי שהות של חצי שניה~

נהג: היה כיף. זהו.

א. אייייייכס!

ב. זה לא שוביניזם. זה סקסיזם.

ג. אתם מבינים?

כל הבחורות ביקום קיימות עבור הבנאדם הזה רק במונחים של האם הן זמינות עבורו מינית.

וכל התווים היפים ביקום מתעוותים עבורו לכלל פונקציה שהם ממלאים במהלך המגע המיני, ולא משנה אם זה בכלל ייתכן פיזיולוגית או לא.

ד. קשה שלא להחזיק בתמונה המנטלית הדוחה להפליא הזאת: כדי שיהיה מקום לביצים .

ה. מורן שאילתא, שמעת? התחקיר שלך היה מיותר. 

עכשיו אני יודעת מעבר לכל ספק מה הסיבה האבולוציונית לגומות-חן .

ו. איכככככככס! אני מצטערת עבור המיכל הזאת שהוא נקרה בדרכה ומאחלת לעצמי לעולם לעולם לעולם לא להיות בקרבה אינטימית עם מישהו שיש לו אפילו קמצוץ מהגישה המצמצמת והדוחה הזאת (אני לא יכולה למצוא לזה מילה אחרת מ"דוחה", אבל זה פתוח לתחרות בתגובות אם בא לכן לעזור לי).

ז. אני מתביישת בסצינה הזאת כמו שרבות מאיתנו מתביישות בכל הטרדות הרחוב שהן מנת חלקנו המקרית, התמידית.

אני בטוחה שהאדיוט הזה שכח את הבדיחה האומללה שלו רגע אחר כך, ואני לעומת זאת עוד מתחלחלת כשאני רואה יפה עם חיוך גדול על הדשא באוניברסיטה בדרך משם לפה. "זה כדי שיהיה מקום לביצים". חולפת בראש שלי המחשבה+טריגר חזותי רגעי.

מי יתקן את הנזק של האדיוט הזה. איך כולנו מכילות את כל הסחלה (למדתי מילה חדשה) הזה.

ח. על בלוג עדויות הטרדות הרחוב "הכצעקתה", שמעתם?

ט. [תוספת מאוחרת] התהלוכה והעצרת נגד-נגד (נגד אלימות נגד נשים) נערכות השנה בחמישי הזה בערב בתל אביב. אני אאחר אבל אבוא. בואו גם אתן ואתם.

זו בצד זו אני מניחה את הסצינות האלה, שוקלת אותן זו מול זו.

אני לא יכולה ולא מוכנה לתת לאדיוט הזה להפקיע ממני את הגומות שלי.

בהחלט אשמח לתזכורות מהסוג שבקטע הראשון, לרוך ולזוהר ולעדנה. אמן.

וכיוון שכך:

אורגזמה חצתה את דרכי הלילה, כבליל סימני קריאה, הופיעה וחלפה כמו האור הכתום בכל הרמזורים בבת אחת בצומת שחולפים בו במהירות בשתיים לפנות בוקר.

אור כלשהו חדר מהכביש אל החדר, והוא שרטט, בחיוך מתוודע ורך, באצבעו את הגומה המעמיקה שלי, מזכיר לי להעריך את האנשים שמעריכים את ההתרגשות שלי.

בבוקר עוד היה בי שמץ מן החיוך הזה, אני אוהבת את הזוהר שהוא משרה עלי, כמו כלי נחושת ממורט, מזה זהרורים. מרצדת.