זה ממש כיף לבשל, אבל הכלים כאן בבאר שבע הם פרועים יותר מן הכלים בבית של ההורים.

מתרבים, השובבים, במהירות כזאת שחלק ניכר משהותי בבית מוקדש לשטיפת כלים.

ואני מתכוונת לזה: 

עד כדי כך שכשאנשים מתקשרים ושואלים מה אני עושה התשובה היא: "מה אני בדרך כלל עושה? כלים כמובן!" 

זה גם ממש כיף, מבוא למדעי המחשב. אבל אני מועסקת בתרגיל הזה כמו בדבר תורה:

והגית בו בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

זה לא נדיר למצוא אותי קמה בבוקר, עוד לפני שמחממת מים לתה שוטפת כלים,

ומיד אחרי כתיבת הבוקר אצה לוודא שאכן כתבתי את השיפורון הקטן ההוא לקוד...

או בסופרפוזיציה, ידיים בכיור וראש בסוף התרגיל.

וחוץ מזה,

(אבל אלה דברים סתם מבאסים שלא מתחילים ב"ממש כיף", אז אלה פחות תואנות שוא, ולכן המשקל שמגיע להן קטן יותר) 

היום מיד כשיצאתי מהבית דרכתי בתוך שלולית של מי ביוב שזרמו במורד הרחוב,

ומישהו הוריד מהגדר של הבית את אחד הקישוטים הצבעוניים שלי (ודווקא את זה שהיה עדין יותר ומובחן פחות).