סוף השבוע היה שקט ככל שניתן להיות בבית שלנו, שזה אומר רק סצנה אחת ממש גדולה ואחת קטנה.

אבל הקטנה הזאת קרתה בדיוק על המשבצת שבה אני מתכוננת לעזוב והחמיצה את טעם הביקור כולו.

שוקלת ברצינות לכתוב מכתב אי-געגועים השבוע בדואר, לא בטוחה עד כמה כנות תתאים כאן.

איזו תועלת תצמח לי מנסיון שינוי העולם הזה ומה בצע לי בו.

אבל ברור לי מה בצע לי בו, זה סתם שוב הפחד. בגלל שאני פוחדת אני מעוניינת לטלטל את הספינה. 

גם אני כמובן ממש לא נקיה, ונראה שעכשיו יש לי הרבה על מה לחשוב, וגם זה מפחיד. חברים יועילו לי פה.

בקרוב אכנס למטבח לנחם את עצמי בתנועה קצובה של הסכין ורחש המחבת. 

ובינתיים, רעיון מעניין: משחק הדחיה, דרך ויה.