כלומר: היה צפוף מכדי להכיל את כל האנשים שבאו. אז נערכו שתי הופעות בזו אחר זו.

באחת ישבתי דחוקה בקרן זוית וראיתי בעיקר את הקונטרה-באס. וקצת תלתלים כשהקונטרה-בס זז קצת, ואת הנגן החמוד של הקונטרה-באס.

ואז הרגשתי שלא ראיתי מספיק אז נשארתי גם להופעה השניה. ובה ישבתי בקו ראיה והסתכלתי והסתכלתי והסתכלתי.

בהופעה השניה היא סיפרה על השיר "ירח" של אלתרמן שגיא נתן פעם, שהיא הלחינה אותו בספונטניות רבה, ואז יהוא ירון (הנגן החמוד של הקונטרה-באס, בשבילכם) אמר לה שיש כבר בערך חמישה לחנים אחרים לשיר הזה. אבל לפני זה היא אמרה: אני אספר מסביב קצת, אני אוהבת להאריך מסביב לנקודה, וכשהייתי צעירה העולם נראה לי כאוטי וכל כך מעט ממנו היה מובן, ולא רק זה, רוב התקשורת היתה כל כך קרובה לפני השטח ולא ממין העניין, ואז לפעמים היו מתגלות לי מובלעות של דברים כאלה, כמו טקסטים, שנפלו בדיוק נכון. שנראה שנכתבו בדיוק בשבילי. שאת קוראת אותם ואומרת רק "חי נפשי, תודה." ושירים של אתרמן הם כאלה, עם הדיוק שלהם ועם זה שבמילים שלהם יש לא רק את התוכן אלא גם את המצלול והמקצב ושהן... נכונות כל כך.

אבל בהופעה הראשונה היא שרה את השיר הזה, שעליו רציתי, ונשארתי, להודות לה.

שיר תקווה

מילים ולחן רות דולורס וייס

משהו יבוא
משהו יבוא מן האין
יראה מה שאינו עדיין
מה שאינו עדיין
מן השקט הזה
שבור, יגע
מן השקט הזה
כבד, מתגעגע
מן השקט הזה שאינו פיכח ואינו הוזה
מן השקט הזה ישתמע דבר
ישתמע דבר

יחזור הזמן לרקד במקומו
יחזור וירקד אוירים ועפר
ישתכר, ישתכר, ישתכר הלב
ישתכר הלב שאת יינו עצר
ישתכר הלב ולא יעצור עוד יינו
צל מתוק יהיה מה שעכשיו הוא חושך:
יראה כל מה שהינו.

כמו שאמרה אנה ב"מר אל כאן אנה":

"זה נכון, זה נכון! אני יודעת שזה נכון.

תכתוב לי את זה גדול, בבקשה!"

(הלינק בשתי השורות הראשונות, לדגימה מהשיר, מהאתר הזה שיש בו גם את האלבום, "בעברית", לקניה).

נראה לי שהדיסק הזה יהיה קניית המותרות הבאה שלי  

אבל כרגע זה עוד רחוק מהעין, כי הספר של רוני גלבפיש שעוד לא קראתי אפילו (כי הוא בבת ים) וכי ההופעה הזאת עצמה.