עובר עלי משהו משונה ביותר.

כרגע חזרתי ממבחן במחשבים שאין לי הערכה סבירה לציון שלי בו,

(וזה סותר את מה שלמדנו בקוגניטיבית [1] לגבי בעיות שיטתיות, שלאנשים אמור להיות מושג תוך כדי התקדמות כמה קרובים הם,

בניגוד לבעיות שדורשות תובנה כדי לפתור, שבהן עד רגע התובנה הפותר פחות או יותר באותו חושך).

אני בהיפר מטורף מכמות פולי הקפה שגרסתי תוך כדי מבחן. בפעם הבאה אשתה קפה ודי, ככה זה אפילו במינון גבוה עוד יותר

וכאמור, זה יוצר מצב תודעתי לא נעים, שבו אני לא יכולה להסתמך על השיפוט שלי, ואסור שזה יקרה במבחן, מסיבות ברורות. 

ובכלל, ממתי אני לא סומכת על המצבים התודעתיים הטבעיים שלי? זה לא מתאים לי להגיע לחוצה לבחינה מלכתחילה!

אני צריכה ללמוד שיטת הרגעה לריכוז במקום שיטת ההאצה הזאת שקפה מביא ושלא משרתת את המטרה שלי.

מעונג שבת הבאתי משחק שנקרא "p0nd" שנראה כמו משהו שאני מחפשת:

תוכנה שמזכירה לנשום עמוק ולאט, שמשתמשת בפידבק שלי (באמצעות מקש הרווח) כדי לוודא שאני לא עוזבת אותה.

זו הדרך שאני יכולה לחשוב עליה שיכולה לגרום לי לא להפסיק את זה מיד באיזה תירוץ.

אבל p0nd (חצי ספוילר) נגמרת לא כל כך טוב, והיא למעשה לא ממש מומלצת למישהו שמבקש ללמוד להרגע.

לא עוזרים לי כל הוידיאואים שמראים איך עושים מדיטציה, כי אין שום דבר שימנע ממני לפתוח חלון מקביל ולהפסיק להקשיב.

צריך משהו שיעסיק אותי באופן פעיל בלשמור על עצמי רגועה.

מי מכיר? מי יודע?

אולי אתם יכולים למצוא לי כזאת?

אני יכולה לספר תמונה יפה מכאן מבאר שבע,

שמתאימה כדי להבהיר איזה סוג של תשומת לב אני מבקשת לעורר מתוך עצמי ומה הבעיה.

בין הערביים ביום שישי, ירדתי למטה לתפוס את קרניה האחרונות של השמש טרם אהיה נידונה לעוד ערב מקפיא, ולראות איך באר שבע מקדמת את השבת. 

להקה של ציפורים חלפה מעל סחור ושוב. זה פשוט מרשים. אם מסתכלים עליהן אי אפשר שלא להישבות, הקסם והקצב מהפנטים. אלא שתוך מעט מאוד זמן נהיה קר מכדי להקדיש להם באמת את תשומת הלב (=נמצא תירוץ) והלכתי.

צריכה ומבקשת עזרה למצוא מנגנון חיצוני שישאיר אותי בקשב למה שמרחיב את ריאותי ואת לבי.

[1] המבחן בקוגניטיבית בסוף השבוע, אז אתם תקועים אתי ועם שפע דוגמאות בלתי נדלה מהחומר הזה עד אז [2].

[2] ודי להתלונן, בחייאת, זה מרתק. קצת מתסכל אותי אפילו שזה מרתק אותי רק כשאני לומדת את זה למבחן, איפה כל הקסם הזה היה בזמן השיעורים?

ולעדכוני הקור בחלוני:

לקחתי מהחברים במורד הרחוב כיסוי שמיכה מפליז, והקור רק חזה בזוועה (מנומר!) וברח מהר.

אפילו זרקתי אחת השמיכות בלילה. זה אומר שאו שזה ממש עזר, או שמחר אדווח שזו היתה תחילתו של חום.