את ההידרדרות של השבוע הזה אפשר לראות בסטטוסי הג'יטוק ובשעות השינה שלי, שאני יכולה לתאר כרגע כ-erratic.

אני לומדת במקום ללכת לקניות, ונגמרו כל הירקות בבית חוץ משני מלפפונים שהולכם להכנס לי לסנדוויץ' מחר.

היום אכלתי "סלט הדברים הטריים שעוד יש כאן" שהכיל גזר אחד, קולורבי, ראש שומר, אגוזי מלך ותפוח עץ קצוץ. ברוטב מיץ תפוזים (שהקפאתי בשקית מזמן ואני כל הזמן חומסת ממנו חתיכה). בשביל אוכל מאולתר כשאין במקרר שום דבר קוהרנטי, זה היה די מרשים. 

הדבר היחיד שלא חסר כאן כרגע זה עלי חוביזה, שגדלים פרא ברחוב שלי כי יש כאן פריצות ביוב על ימין ועל שמאל.

גם הכנתי "מה שעוד יש" בתנור, שכלל את הגבעולים של עלי מנגולד (בעלים השתמשתי לתבשיל אחר) ועלי חוביזה (שנשארו גם כן אחרי אותו התבשיל).

עלי החוביזה נשרפו והגבעולים... טוב, זה אוכל. אני מתנהגת כמו במצור, כל דבר שאפשר שייכנס לתבשיל - נכנס.

ובכל זאת נגמר האוכל הטרי היום.

בתנור מתחממים פירות יבשים תוצרת בית, סה"כ חייבים לכבד את ט"ו בשבט איכשהו, תפוח פרוס (שכבר היה צריך לעשות אתו משהו) וגם פרוסות של אשכולית, בתקווה שלא יהיה נורא נורא מר, זרויים בכמו-סוכר הידוע. וקליפות של תפוזים בטוסטר אובן (תפוזים אני לא אוכלת, הקליפות מחברה ללימודים, שפתרתי איתה מבחנים עד 11, פעם פעם, כשעוד היה יום רביעי).

אני יושבת בשלוש לפנות בוקר, כולי מלאה וגדושה בחומר לימוד בלתי מעוכל,

ואוכלת דיסה מאולתרת של שבולת שועל וקינמון. 

לא שימורים, לא נקרא לזה ליל שימורים.

קונסרבים.