לפני כבר הרבה זמן אמא שלי סיפרה לי את האנקדוטה הבאה:

כשהייתן קטנות לא רבנו הרבה.

אם הייתן רוצה שתעשו משהו שלא רציתן, הייתי "מדברת אתכן קצת",

מסבירה וכו', ובסוף הייתן חושבות שזה בכלל היה רעיון שלכן.

כשהיא אמרה את זה בחיוך אז, קטן וגאה,

עוד הייתי תחת אותה מניפולציה- רואה בזה דבר לגאווה בגלל האופן שבו נאמר.

אבל מרחוק זה יותר קל לראות:

כך לא היה צריך לכופף אותי באלימות ישירה,

מפני שמניפולציה הספיקה ואפילו יצרה פחות התנגדות.

ואללה, אמא. תודה רבה לך באמת.

עד היום זה נורא קל. "לדבר איתי קצת" ולהכניס לי רעיונות לראש.

שכמעט כל אחד שמשכנע אותי שהוא לטובתי יכול לרמוז לי מה להרגיש ואיך להגיב,

ולרוב אגיב ככה, מוכנית, ולא אדע אפילו שזו תגובה ולא יוזמה.

גרוע מכך, לפעמים אני יכולה להיות בחוסר פשר עצמי,

לא לדעת מה הולך פה ולחפש את הרמזים בחוץ.

בהגיעו למיצר השרוי בערפל,
היה תוקע בחצוצרתו,
מקשיב בתשומת לב להד
החוזר מן הגדה ומהגדה שכנגד,
ועל פיו היה תוכן את המסלול
הדרוש לשם מעבר.

לא להיות קיימת ללא עין שמביטה.

להיות בכזאת תחינה בלתי פוסקת, כזאת שיש בה גם צו עיקש, 

למישהו שיבוא, יעשה סדר, יתן קצה חוט, יהיה מגדלור.

בעיקר: מישהו ש-knows better.

הולכת בעיניים סומות בתוך הערפל של עצמי ומחפשת מי שיגיד לי חם-קר.

רחל שפירא כמובן אמרה את הכל הכל קודם.

(מי שצמא לכל מחווה של חסד, אזנו תופסת-

איך הקריאות חוצות את הרחוב)

אני יכולה לזהות אותם ממרחק רחוב, את האנשים האלה.

שגם כשהם הולכים לבד, הם כל הזמן בחיפוש.

אחר המבט, הקול, ההכרה הבאה.

אלה האנשים שמשחקים "רק על הקווים"

עם תשומת הלב שלי, עם תשומת הלב של כל אחד בעצם

שאני מסתכלת עליהם הם נמלאים חיים כמו במשחק מחשב ישן

כזה שהדמויות מתחילות בו לנוע רק כמה שניות אחרי שאתה כבר בפריים.

גם אני כזאת וזה לפעמים מפחיד אותי ממש.

קודם התחלתי לומר שאין מי שיודע יותר טוב ממני מה אני מרגישה, אבל התחרטתי.

זה יכול להיות וגם סביר, שאני מבחינה לפעמים פחות מאחרים. 

אבל אחד כזה שזה יהיה התפקיד שלו? ספקתני.

ועדיין, קשה לי לומר שאין לי דבר כזה, מושיע בעולם.

אני באמת עדיין חושבת שבין בני אדם

יש מקרים כאלה שבהם זה אפשרי, שיהיה מבט כזה שרואה ומשקף,

ומאפשר לגבש את מה שאולי נרמז (אבל רק מי שרואה יכול לראות, בטח לא אני), מתוך הערפל.

(אבל בטח לא עקב צו זה יקרה, בטח לא בפקודה)

ובסוף,  בסוף זה יבוא.

משהו יבוא מן האין.

יראה מה שאינו עדיין.

הורדתי את השיר הזה ואני שומעת אותו שלוש פעמים ביום.

"לא למשהו גדול" אני מייחלת

זה הכל

יראה כל מה שהינו.