אני שונאת אותו.

בימים האחרונים אני חושבת הרבה על פלירטינג.

אין לי מושג ואני לא קוראת רמזים *לעולם*.

בכל פעם שיש רב-משמעות עמימותית בהקשרים האלה 

אני, צנצנת גרועה שכמוני, מתעקשת לחשוף אותה, ותהא רגישותה אשר תהא, לשמש.

אני משתדלת להשתדל אבל זה לא נוח לי ולא קל לי.

אחת ה"משימות" שלי לחופש שהסתיים זה עתה

היתה לכתוב מייל למתרגלת החמודה מהסמסטר שעבר.

לומר שהיה קורס מרתק, לשאול אותה אם יש לו המשך ישיר כלשהו במסגרת התואר,

ובדרך להשחיל שאלה אם ניפגש בקורס המתאים-גם-לתחום-שלה שאני לוקחת הסמסטר.

שלחתי. 

היא ענתה היום, לעניין. ושלא.

הוסיפה "נתראה בקורס <שהיא מתרגלת הסמסטר>". אני לא לוקחת אותו.

קיוויתי להיות רשומה איתה לאותו קורס, לא שהיא תהיה המתרגלת שלי בעוד קורס.

באסה.

אבל אחרי ששלחתי ולפני שקיבלתי תשובה, קיבלתי מחברה לכיתה מייל.

היא לא צריכה לעשות קורס מבוא לבלשנות כי היא למדה את כל זה בתואר הראשון,

אבל רצתה לשאול אותי אם יש לי בשרוול איזה קורס מעניין אחר בבלשנות.

לאור העובדה שבפעם היחידה שדיברנו על משהו שהוא לא לימודים, זה היה מגדר,

והיות שזה קצת דומה למייל שאני שלחתי, ישבתי ותהיתי לעצמי:

אולי היא גם כן מתחילה איתי בעקיפין?

שלחתי לה תשובה. לעניין. עם קישורים, והוספתי "ספרי לי אם את מוצאת משהו מעניין".

להשאיר פתח.

היא לא ענתה אבל היום (סמסטר חדש!) ניגשתי אליה ושאלתי מה היה מעניין בעיניה.

"הכל, האמת" היא אמרה.

החלטתי להמר: "מצאתי גם קורס בתיאוריות פמיניסטיות, אם את בעניין". 

היא אמרה: "קלעת בול!" וחייכה, אבל לא שאלה מתי הוא.

נראה לי שסומנתי.

יש לי עיניים גדולות. מאוד מאוד גדולות.

אני מחוייבת הסמסטר לארבעה קורסים (וסמינר),

אבל מערכת השעות הפוטנציאלית שלי כוללת 11 (אחד עשר!).

ואלה רק אלה שלא מתנגשים ביניהם.

מבין אלה שכן מתנגשים הכי אני מתבאסת על "אתגרים בבלשנות חישובית"

שיושב לי באותה שעה עם תרגול של קורס חובה, נחשו איזה.

נכון! "מבוא לבלשנות לדרדקים מושתנים".

אבל יש גם את "המוח הסופר- קוגניציה נומרית ככלי להבנת המוח האנושי",

שיושב לי על השעור של קורס חובה, נחשו איזה.

מגיע לי!

הייתי צריכה לעשות את "מבוא לבלשנות לדרדקים קצת פחות מושתנים" כשהיה לי זמן, בסמסטר שעבר,

אבל הוא התנגש עם השעות של "פילוסופיה של הלשון" שישבתי בו כשומעת חופשית ונהניתי מכל רגע.

אני משתעשעת ברעיון ללכת ל"אתגרים בבלשנות חישובית" בכל זאת, 

להבריז על בסיס קבוע מהתרגול של מבוא לבלשנות

(המפגר אבל אופטימי, כלומר לפני שגיליתי את פ' של הלשון ישבתי בהם, הם היו חמודים וקצת מורחי זמן)

אבל לצערי זה אחד מארבעת הקורסים שאליהם אני כן מחוייבת, ואופי הלימוד האישי שלי הוא כזה,

שטוב לי יותר לשמוע ולדון בחומר. לקרוא אותו זה פשוט לא מספיק עבורי.

לכן אאלץ להשלים עם חובת הנוכחות (עצמית) שלי, ועם זה שהיא מבטלת לי את האופציה הזאת. 

זה היה מאוד משעשע להגיע היום לאוניברסיטה אחרי שבועות של בידוד חברתי כמעט מוחלט וקצת אחרי ביוץ.

כולם נראו לי נורא מעניינים. נתתי את המייל שלי לאחת שתשלח לי את החומר של אחד הקורסים ("מבוא לרכישת שפה"),

ומאחר ביקשתי את הטלפון שלו כדי לקבל ממנו את החומר של השני ("אתגרים בבלשנות חישובית"). 

האחר הזה מוצא חן בעיני וגם חביב וגם גיק. והוא לוקח את "אתגרים בבלשנות חישובית".

איך אני אמורה להתחיל עם העולם אם אני לא לומדת איתו את "אתגרים בבלשנות חישובית"? 

עם 11 קורסים שמעבר לחמישה שאני מחוייבת אליהם (ארבעה וסמינר) עוד לא החלטתי לאיזה מהם להרשם,

ובינתיים אני בונה על להגיע לכולם ולראות אם אפול כבר בשבוע הראשון,

זה משחק של "בתמורה לעניין בלימודים, בחרי איזו סנקציה מקובלת עלייך ביותר":

- אם לוקחים את המתימטיקות והמחשבים מתחילים בשמונה. כל יום. 

- אם לוקחים את הפילוסופיות ("ידיעה עצמית"!) ואת הפרגמטיקה ("תוכן, הקשר ודרגות טענה") מסיימים לא לפני שש ולרוב בשמונה. כל יום.

- בגין "ידיעה עצמית"(!) גם אאבד את החלון שלי לעריכת קניות.

- בגלל "מבוא לרכישת שפה" מפסידים את יום שלישי בשש, שהוא אירוע התרבות החינמי הקבוע של הקמפוס.

כל האחרים פשוט מזיזים קורסים שיש לי בהם בחירה מהמרכז של היום לפריפריה.

ומתי, מתי אגיע בכלל ל"יצירה, נפש ושגעון", שבו יתארחו כל מיני סופרים לדבר על, טוב, נפש יצירה ושגעון?

אני אהיה חייבת להבריז מכל מיני דברים לפחות להגעתם של שמעון אדף ("מהו הצל הנופל בין השפה לגוף") ושל נורית זרחי ("לרפרף על הגבול הדק").

כולי בלגן ורגש והתרגשות.

רוצה הכל.

מבייצת.

(הייתי ככה גם לפני שבועיים כשערכתי את המערכת הזאת,

כמובן)