הן בנייך בחיקך יושבים.   

 השותפה צוחקת צחוק אמריקאי מעבר לדלת אל החבר המושבניק שלה

  שהשאיר פומלה עם חיוך בטוש בלתי מחיק על סף הדלת בפעם האחרונה שהיא זרקה אותו.

  ואני יושבת פה וכוססת ציפורניים לבנטיניות מול העונה הראשונה של six feet under.

יום רביעי. אני שונאת אותו.  

גיליתי את זה כשפנה אלי ישר למייל מישהו מתקופת קורס הקצינים ושאל אותי מה שלומי.

[כל סטרייט ששואל אותי מה שלומי שואל בערך בשאלה השלישית אם אני בזוגיות.

זה ככה בסטנדרט ורק עכשיו שמתי לב? 

אופס, סליחה, דילגתי בטעות על ההוא מתקופת הצבא שבתור שאלה שלישית שלח לי מייל של מילה אחת:

"שמנת?"

אחרי שעניתי תשובה לקונית ומחקתי ואז עניתי תשובה מתחכמת ומחקתי,

שלחתי לו בתשובה "התכווץ לך הז'?".

אני משתדלת ללמוד שעל שאלות לא לגיטימיות לא עונים ואפילו קצת נעמדים על הרגליים האחוריות].

אבל כשאנשים ממזמן שואלים אותי שאלות (מאזה צד של הארון אני ואם יש מישהו או מישהי חשובים בחיי)

אני מקבלת הזדמנות לנסח מחדש את האג'נדה שלי:

אני בצד שבחוץ, אבל לא לסבית... זה עניין מסובך. אפשר לשם הפשטנות להגיד שאני ביסקסואלית,
אבל אתה יודע שכמו בהרבה דברים, אני נמשכת למה ולמי שמעניין אותי, ולמי שיוצר איתי אינטימיות, ואפילו לרגע. ולא משנה אם זה גבר, אישה, בוצ', פם, גבר טרנס, אשה טרנסית, או קוויר. זו הנטיה שלי - אינטימוסקסואלית. מכמה הערות ששמעתי ממך בתקופה שחלקנו אינטימיות, אני יודעת שגם אתה הרגשת את זה ואני מניחה שלא מעט אנשים הם כמוני (וכמוך) בזה, רק אין להם מונח מתאים. אז אני לא "מחוץ לארון" עם זה, כי ההגדרה הזאת לא כל כך קיימת בעולם, אבל מדי פעם מקפידה ומר "האקסית שלי" כדי שמי שמחפש את המידע כדי לסווג אותי בסיווגים הרגילים- ימצא. ושלא יהיה ספק- אם מה שלמעלה נראה כמו רשימת "כן!" ענקית שכמעט אין בה מקום ל"לא", אני מזכירה לך שהכשרון והאומץ ליצור ולקיים אינטימיות הם לא כל כך נפוצים.
כרגע יש כמה חברים טובים מאוד בחיי, אבל אין בן או בת זוג.

(איזה יופי זה, אינטימוסקסואלית). 

אבל האמת היא שבזמן האחרון אני מאוד חרדה כלפי חיי האישות שלי.

אני מרגישה כאלו משהו בסיסי מאוד שבור ומקרקש שם בפנים, 

שאני נמנעת מהנסיון בכלל כי אני פוחדת להרוס עוד יותר.

וזה חבל.