which started the whole world crying  

Oh, but I didn't see  

that the joke was on me  

[מילים]

בדיחה שאהובה על אמא שלי:

ארנב נכנס לקונדיטוריה: "שלום, יש עוגת גזר?"

"לא, מצטער" עונה לו הקונדיטור, והארנב יוצא משם שמוט אוזניים.

למחרת נכנס ההארנב שוב ושואל "שלום, יש עוגת גזר?" ונענה שוב בשלילה.

אחרי היום החמישי ברציפות שהארנב נכנס, מחליט האופה להענות לאתגר.

למחרת כשנכנס הארנב ושואל "שלום, יש עוגת גזר" עונה לו הקונדיטור בחזה מנופח:

"יש ויש". מסתכל עליו הארנב וצוהל: "נכון זה איכס?"

בדיחה שאהובה עלי:

ארנב נכנס לקונדיטוריה: "שלום, יש עוגת גזר?"

"לא, מצטער" עונה לו הקונדיטור, והארנב יוצא משם שמוט אוזניים.

למחרת נכנס ההארנב שוב ושואל "שלום, יש עוגת גזר?" ונענה שוב בשלילה.

אחרי היום החמישי ברציפות שהארנב נכנס, מחליט האופה שנמאס לו מהארנב הנודניק הזה. 

הוא תופס את הארנב בצווארונו, מרים אותו מעלה לגובה הפרצוף ומסנן:

"אם עוד פעם אחת אתה נכנס לכאן ושואל על עוגת גזר, נשבע לך, אני ממסמר את הביצים שלך לקיר!"

למחרת נכנס הארנב לקונדיטוריה, מחכה בתורר בנימוס, וכשמגיע תורו שואל: "שלום, יש לך מסמרים?"

"אני חושב שהתבלבלת," אומר לו האופה. "פה קונדיטוריה, לא חנות לחומרי בניין. אין פה מסמרים".

מחייך אליו הארנב חיוך גדול, ושואל: "ועוגת גזר?" 

מאז עברתי לבאר שבע, אני לומדת לבשל במסגרת המגבלות התזונתיות שלי ושל חברי.

אני לא אמורה לאכול סוכר ודברים עתירי שומן, והם טבעונים, ולא אוכלים מוצרים שמקורם מן החי.

חוץ מתבשילים, שאני מכינה כך שמבקר טבעוני לא ייצא רעב יוצא שבכל יום אני מסדרת לעצמי זוג כריכים אימתניים ומושקעים:

גבינה מלוחה עם עגבניה, וממרחים ביתיים: סחוג מפלפל ירוק וממרח פטרוזיליה

פסטרמה של פפריקה-קינמון על טחינה וקינמון, עם תפוחי עץ פרוסים דק

גבינה מלוחה עם פרוסות דקות של קליפת תפוז

קציצות על טחינה במלח לימון, פלפל שחור גרוס ועגבניה

וכו'

עוטפת אותם בנייר סנדוויצ'ים, בשקית מתכלה, ומניחה במקרר, יחד עם ערימת גזרים לא מקולפים, למחר.

"טעים הגזר הזה", מחייך אלי השוביניסט כשאני נותנת לו אחד בדרך משם לפה.

"את לא נוטה במיוחד לשטוף אותם, אה?" מעיר המכונף כשאני שולפת אחד ומכרסמת אותו בעוד הוא שותה קפה

"איך את לא נהיית כתומה?" שואל החבר ממורד הרחוב כשאני מספרת לו שהשבוע קניתי וכמעט גמרתי ארבעה קילו של גזר. 

"עכשיו כשאני חושבת על זה," אני עונה לו, "אני כן."

היד הוורודה להשוואה היא של אחותי-שלי.

במערכת הראיה מוכר מנגנון מוחי של "קביעות צבע", שמתקן השפעה של תאורה על הצבע,

ואומר שאותו חפץ הוא באותו צבע ללא תלות בגון התאורה. אצלי זה עבד להפך:

אמר לי שהעור שלי הוא באותו צבע בלי תלות בגון התאורה, גם כשזה היה לא נכון. הצהבתי.

וחוץ מזה, וממתי אני מסתכלת בכוונה ומתוך כוונה להבחין, על הגוון שלי בהשוואה לגוון של אחרים?

ולבסוף: אני בדרך כלל כהה וצהובה יותר מאנשים בסביבתי;

אם אני לא מצטלמת עם כיתה שלמה של הודים, אפשר לזהות אותי בתמונות על ידי חיפוש של הצבע החריג. 

בקיצור: לא שמתי לב.

אם כי המכונף באמת שאל, בהמשך אותה שיחה, מה קרה לצבע של הידיים שלי, עניתי לו שאני תמיד צהובה,

אבל הוא המשיך להסתכל ולפרצף. מה אני אגיד עכשיו? כנראה בצדק... 

זה בדרך כלל קורה לילדים קטנים, בשלב שהם מתחילים לעבור למזון שלא בהנקה.

רוב מחיות התזונה לתינוקות מכילים גזר ובטטה ושאר כתומים, ובסופו של דבר לא כל הקרוטן (הפיגמנט הצהוב-כתום) מומר לויטמין A.

מה שלא מומר נוסע במחזור הדם ומצטבר ברקמות שומן תת עוריות. ואז העור מקבל גוון צהוב-כתום.

(גם אם אפסיק לאכול גזר עכשיו, זה ייקח איזה חודש עד שאפסיק להיות כתומה).