ויתרתי על קורס היום. לא התחשק לי ללכת אחרי שבפעם הקודמת היה בזיון של שעור.

לא מגיע לי לשבת בשלוש שעות של פילוסופיה אם היא לא מכבדת את עצמה.

לעומת זאת מצאתי [1] קורס של הפקולטה למדעי המחשב על עיבוד שפה ובאתי לשמוע אותו.

מעניין, יש חלקים טכניים וחלקים תיאורטיים, ולמרות שהוא לא מניח מידע מוקדם, רץ מאוד מהר.

זה קשה לראות בכל פעם מחדש, איך במקום שאני לומדת בו יש תרבות של למשוך אחורה,

לאט, בעדינות, רק שלא נרוץ, ובמקומות אחרים פשוט זורקים ים של מידע ומצפים שהכל ייכנס עד מחר.

הקורס המהיר לא עושה את זה בצורה גרועה. הוא פשוט מכבד את האנשים שבו להבין את מה שקורה.

זה נעים וקשה ומאתגר.

לא בטוחה שאצליח לעקוב, כי אני מפסידה לפחות שעה שלו בקורס שאני באמת צריכה להיות בו.

יש ערימה של תקשורת שלי עם האנשים מסביבי שאני לא מצליחה לפענח,

לפעמים אני מרגישה שאני חיה סדרתית, מידע נכנס לתור ועד שהוא מגיע לעיבוד כבר 11 בלילה,

איך זה שאני לא פשוט חיה את החיים שלי, אלא חיה אותם פעם שניה בלילה?

רוצה שרוחב הפס יעלה, רוצה לחיות בסטרימינג.

[1] "מצאתי" זה אומר, מישהו שאני לא מכירה ויושב איתי בקורס אחר ראה שאנחנו הולכים לאותו כיוון, חיכה לי, קשר איתי שיחה, ותוך חמש דקות סיפר לי שהוא לוקח את הקורס הזה. מעולה! גם אני רוצה לעשות דברים כאלה בכזאת טבעיות. הלוואי הלוואי שלפחות אני מעודדת כאלה.