עוד מעט קיץ, והשסקים מנצים על העץ בכניסה לבית של ההורים שלי.

בזמן הזה לפני שנתיים אמרת לי: העטלפים עורכים משתה הלילה.

בזמן הזה בשנה שעברה התעוררתי כל בוקר אל השם שלך בוהק על המסך שלי

ואל המילים שלך מקדימות אותי, מקדמות אותי.

בזמן הזה בשנה שעברה שמחתי כל כך בשסק המבשיל,

היה בו רמז של ציפיה, משהו להאחז בו כדי להסתכל על המבט המשותף,

הוא היה עבורי דרך אחרת לומר: כמה יפה פורח הלילך.

שובו של השסק ואי שובך גורמים לי לתחושת נטישה, מחיקה ועלבון.

הוא אומר השנה בדיוק את אותו הדבר, השסק. בדיוק את אותו הדבר.

לשאת את היופי לבד מעקר את הטעם מזה.