המים זורמים, יש חור בדלי!

כאילו אני לא גרה בעולם שיש בו גם רוך עכשיו,
את תמיד מתרגשת עלי במונחים של אסון.

את תבואי ותהיי את וזה לא יהיה ככה בכלל.

אבל כל עוד את שם, האני ההיא מבקרת אותי בלילה,

כולה אות אזעקה ועריה גלויה.

מאחור החזות שלי הפעם נשמה של צבוע מקבץ נדבות

מלקק שפתיים ועוקב אחרי העיטים ומחכה בשוליים לשלל, לבוא בלילה ולחטוף בגניבה, זה היה העיסוק שלי

איך עכשיו אני יכולה להיות בנאדם עם האני הזאת מסתובבת לי בין הרגליים?

איך אני יכולה עכשיו להיות בנאדם אתך?