ירדתי מהאוטובוס בתל אביב ונשאר קצת זמן עד שהמכונף יבוא לאסוף אותי לפגישתנו החודשית, אז בינתיים הלכתי וחיפשתי פיסת ירק שלא תהיה רחוקה מדי. היה שם עץ שצמח באלכסון כל כך גדול שיכולתי לעלות עליו על ידי להתיישב על החלק התחתון ופשוט לזוז קצת הצידה בכל פעם עד שהייתי טיפה יותר למעלה. ישבתי במרחק קפיצה קטנה למטה על העץ, חניה מאחורי וכביש מלפני ומסביבי (אם מתאמצים) עלים, והייתי מרוצה. כל כך מרוצה שכשירדתי דפקתי את הראש בגזע הסמוך.  

נעים לי עם המכונף, אפילו שהפעם בהחלט ביקשתי ממנו יותר.

"מתחיל להיות לי כבד", סיפרתי לו. "MJ באה עוד שבועיים ואתה מתחתן עוד חודש, וכל הדברים האלה הם דברים טובים בRL, אבל בראש של צנצנת...".

קל לי יותר כשהדברים מונחים על השולחן. אני מאוד שמחה שאפשר לעמוד בזה. היה נחמד. היו כל מיני קטעים משונים. ניסינו להתיישב בבית קפה ונקלענו להרמת כוסית של חבורה רוסית מקועקעת ומפורסנגת, עם אקורדיאון. הלכנו מדוד ורגוע ברחוב השקט. פגשנו במישהי שרק הוא מכיר ואחרי שהצגתי את עצמי בשמי הוא אמר: "היא אקסית". "באמת?" הסתכלה הבחורה בשכרות משהו ואמרה: "איך זה עובד? כי לי לא עובד עם אקסים". אחר כך הסתבר שביציאה הזאת מפורמליות הוא התכוון לרמוז לי שגם אני בעצם מכירה אותה. לא עבד. צילמתי כתובת בכתב יד על תיבת דואר: "בל ינשוף הדרקון על תולעת המשי". דיברנו על דברים יומיומיים ודיברנו על דברים לא יומיומיים. טוב לי לשמוע את הסיפורים ולהרגיש מתחת לפני השטח שטוב לו. טוב לי שזה עובד.

אני חושבת שבפעם הבאה שניפגש, זו תהיה החתונה שלהם. אם אני צריכה לבחור את הסרט הכי אברסיבי, אז הוא:

"אני לא יודעת אם אני מכבה שריפה בשריפה עם הלחץ מבואה של MJ". אבל אלה רק סרטים.

בפועל, במציאות, בRL זה עובד ונינוח, ויכול להיות שזה יהיה טוב באותה מידה גם עם MJ כשתבוא.

טוב לי להיות אני כשכל כך הרבה מהפחדים שלי כל הזמן נתקלים היתקלות טובה במציאות.

אני צריכה לזכור את הדברים האלה כשעולות מילים מוחלטות כמו "תמיד" ו"אף פעם".

פאטאליזם הוא גוזמה אימתנית, בריון שכונתי של הראש שלי.

טאוטולוגיות אמיתיות הן מועטות בעולם, רפות ומחוסרות שיניים.