"וואו," אמרתי לע' הבוקר תוך כדי קפיצה מהמיטה לכבות את השעון המעורר (התעוררתי חמש דקות לפני הצלצול),

"חלמתי כל כך הרבה על סקס הלילה, שזה פלא שאין לי שפשוף במוח".

האביב הזה

"קפיצה מהמיטה" זה טוב ויפה להגיד, אבל גם קמתי רעבה (סקס עושה אותי רעבה) ועייפה.

היום הראשון אחרי חופשה ארוכה הוא נורא. "Monday blues, שאל אותי כיצד",

סימסתי לידידי הצבאי, שהגיע למשרד חצי שעה לפני שהשעור בכלל מתחיל, והוא ענה רק "היום יום שלישי".

"אין לכן שביזות יום א'?" שאלתי את החברות מהלימודים כשהגעתי, והן נדו בראשן בחיוך.

זה נפלא מבינתי.

אמנם השתדלתי לעשות הכל במהלך פחות או יותר נורמלי, אבל כל הזמן נגמר לי הסוס.

אז התחלתי לשיר לעצמי שירים שהם בין אנחה לפיהוק לעידוד עצמי.

ב12 היה לנו שעור. המתרגל, שהוא ממש לא טיפוס של בוקר, ראה אותי הולכת ושרה לעצמי

("אולי זה רק משבר קטן וזה חולף, אולי אני פשוט נהייתי קצת עייף")

ושאל אותי "מה את נראית כל כך מאושרת? אין לך שביזות יום א'?".

זה הצחיק אותי. הוא לא יודע כמה אנחנו בעצם דומים, רק שזה מתבטא אחרת.

היום נדחיתי בפעם הראשונה (הצלחה!). ראיתי חצר מוצלחת לבקש להשאיר בה את העבודות שלי.

ניגשתי לשם אחרי הלימודים וניסיתי לבקש, אבל בבית היתה רק ילדה אחת שלא היתה מבוגרת מספיק לשאול אותה,

ואשה מבוגרת זעופה שתשאלה את הילדה ברוסית מה אני רוצה ואז אמרה לי: "לא מכירה! ביי ביי, חג שמח!" ונפנפה אותי משם.

שמרתי על חיוך ואדיבות והלכתי אבל זה לא כיף לי. עכשיו אני מבינה מה הם התכוונו, שחלק מדחיה זה... להתמודד עם דחיה.

אני חושבת שבינתיים יכול להיות שאני מעדיפה להידחות על ידי אנשים שאני לא מכירה ולא מכירים אותי מאשר לנסות ולבקש בקשות מאנשים שאני אוהבת,

פן אאמין שהדחיה קשורה אלי ולתכונותי. אפילו ככה קצת קשה לי לראות שלא, אפילו שזה ברור מניתוח חיצוני של העניין.

מחר (או מחרתיים. מחר זה יום רביעי) אני חושבת ללכת לבית ההוא שבחצר שלו יש תפוזונים לא קטופים ולשאול אם מותר לקטוף אותם .

אתמול אחרי שהרמתי טלפונים לאנשים מהעבודה של אבא של המכונף כדי לבדוק מי בא,היה לי קשה מספיק שהייתי צריכה הסחת דעת נאה.

אז הוספתי עוד שכבה על פרח עיסת הנייר. עוד מעט ייגמרו השכבות ויגיע שלב הצבע.צריך גם להכין כרטיס ברכה לחתונה של המכונף (כבר יש לי רעיון כללי מה לכתוב) אבל אין לי חשק, ואני לא בטוחה שלא אקנה בסוף ברכה מוכנה. שיעבור כבר, קיבינימט.

הכנתי גם אוכל שווה. (היום לקחתי אתי לביצפר קופסה עם סלט עלים. זה לא משביע בשיט, אבל זה נחמד).

אחר כך הלכתי לישון עם ע' והיה ממש נעים. האביב הזה .

כיף לי שהגוף שלי רוצה יותר ממה שאני נותנת לו.

כיף לי לרצות. כל כך רציתי כבר לרצות.