היום איחרתי קצת להיכנס להתקלח, כך שהשמש כבר התחילה מסעה קדימה, ושטפה חצי מעמדת המקלחת.

כששטף המים נשפך באשד כלפי מטה, הוא נצץ כולו בזהרורים רבים ויפים,

וכשהסתבנתי תחתיו, רשפי המים שניתזו ממני הגביהו מספיק כדי שאוכל לראות קשת. כפולה.

קשת כפולה במקלחת! איזה בוקר יפה! [1]

אחר כך הלכתי תוך כדי אכילת תפוח ושקדים (ארוחת בוקר למאחרים) אל השעור.

היה שעור מתימטיקה לא משמח. זה אותו החומר שהפחיד אותי כל כך בתואר הקודם, וגם עכשיו אנחנו לא בדיוק חברים, אבל קצת יותר.

אחריו היו לי שעתיים חופשיות (שאני לא כבר לא הולכת בהן לקורס שאני לא רשומה אליו, כי הוא היה משעמם מדי).

היו שעתיים פוריות פחות או יותר: ישבתי במעבדת המחשבים וניסיתי כוחי בכמה סעיפים של תרגיל הבית לשבוע הבא.

עוד לא עשיתי את תרגיל הבית לשבוע הזה, אז עוד חזון למועד.

תחזיקו לי אצבעות למחר, כי אחרת כל סוף השבוע יישרף על זה, ואין בדיוק איך או לשם מה לשרוף על זה בבית של ההורים.

אחר כך הלכתי לשעור סמנטיקה, שהיה מצחיק כי דיברו בו בדיוק על העניין הזה של אספקט לקסיקלי [2] שהועלה שוב בפוסט המוצלח של דגש קל בעקבות הכתבה המעפנה של צפי סער מפי עטרה אופק חד גדיא חד גדיא. התיישבתי ליד הבחורה הזאת שלומדת איתי כמה שיעורים [3], אבל קשה לי להתרכז בקרבתה כי היא מתכתבת, וההתכתבויות שלה מצחיקות ומעניינות יותר מהשיעור. בשעור הבא נראה לי שאשוב למקומי הרגיל.

אחר כך הלכתי למעבר בין שני בניינים, שם פספסתי אתמול את האשה של מייבש השיער, לשאול ממנה את הספר של אריאל הירשפלד. שאלתי אותה אם מותר לאכול עם הספר שלה והיא התפלצה מזה שאני שואלת אפילו. מסתבר שהתשובה היא לא (אצלי ברירת המחדל היא כן וזה אפילו זמן חשוב, כמעט עיקרי, לקריאת ספרים). למזלי עמד שם אדם מבוגר שאמר לה שקריאה תוך כדי אכילה היא כבוד גדול לספר, אבל עדיין נראה לי שהיא לא תקבל ברוח טובה כתמי פפריקה כמעט כשעמדתי ללכת עברה שם חברה מהקהילה, אחת שווה ממש שאני אף פעם לא רואה חוץ מבאוניברסיטה, כי היא כזאת אקדמית וזוגית וזה אוכל לה את כל הזמן. אחרי שחיבקתי אותה התחלתי למהר לשיעור אחר ובכל זאת פגשתי בדרך מישהי אחרת מהקהילה הבאר שבעית שתלתה את השלטים של הק.ק.ק.[4] ברחבי האוניברסיטה, וגם ממנה קיבלתי חיבוק! שלושה אפילו! אני מתרפקת היום, וזה היה ברור לי בשלב זה.

אחר כך הלכתי לשעור "בלשנות חישובית", העברתי את ידי בשערו הגזוז של חבר-החולצה ההוא (הוא מקבל את המגע הזה ממני ברוח טובה, ואני לא באמת יודעת מה עמדתו בעניין. מאז שהתחלתי להתעניין בו בעקבות האביב הפסקתי לעשות את זה, מהמבוכה, אבל הפעם לא), התיישבתי לידו ומיד נזכרתי שהוא חנון של מתימטיקה ושאלתי אותו שאלה על משוואות דיפרנציאליות שנראה שאף אחד מאיתנו לא באמת זוכר איך פותרים (זו המשימה של מחר), ואז התחיל השעור והתברר לי שקיבלתי ציון נמוך בבוחן החצי-סמסטריאלי. אפילו אחרי הפקטור זה רק 77. זה אומר שבשביל ציון טוב בקורס אני צריכה להיות מאוד טובה במבחן המסכם, וזה לא משמח אותי בכלל, כי אין דוגמאות של שאלות ותשובות כמו בקורס הקודם שהיתה לי את הבעיה הזאת (שאפילו אחרי מבחן לא רע בכלל קיבלתי בו את הציון הסופי הכי נמוך שלי בסמסטר הקודם, ואני לא ממש צריכה עוד כאלה ונמוכים ממנו), וזה אומר שכמעט בטוח שלא אקבל בקורס הזה שום ציון מעולה... מר-חולצה קיבל בבוחן 101 (אחרי הפקטור כמובן).

אחרי זה הלכתי בדרך ופגשתי את אותה המישהי הזאת שלומדת אתי בכמה קורסים. שמחתי שלשתינו היתה שהות לעמוד ולפטפט כך באמצע היום. בשיחה איתה היום פשוט עמדתי בשמש מולה והערכתי כמה שהיא נראית טוב היום. לא אמרתי לה את זה. ליווינו זו את זו לחדר המחשבים כדי לבדוק כל אחת משהו אחר, ואז כשנפרדנו פרשתי את זרועותי אליה, לחיבוק. היא נענתה ואז אמרה, להפתעתי: "את יודעת, זה קטע מוצלח". שמחתי לשמוע את זה ממש. "כן? נראה לך שזה יתפוס?" "כן, זה יתפוס". איזה כיף! מאפס לחיבוק בכמה שבועות!

הברזתי מהתרגול שהייתי אמורה לשבת בו (אל דאגה, הוא עוד ישוב, יש לו שידור חוזר שעתיים מאוחר יותר), כדי ללכת להרצאה של שמעון אדף במסגרת סדרת ההרצאות "יצירה, נפש, חלום ושגעון". [5] היה מעניין מאוד. מאוד מאוד. שמחתי שהברזתי ושמחתי שהלכתי וזה מרשים אותי איזו חיוּת אתגר ועניין יכולים להשפיע לתוך בנאדם. ממש הרגשתי שהתעוררתי מההרצאה הזאת, כמו שהרגשתי אחרי הכנס ההוא של "האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה" שממש עניין אותי. יכול להיות שאצליח להציל כמה רעיונות מהרשימות שלי בשביל להעלות לכאן. אני מאוד שמחה שחברה הפליגה בשבחיו ושכנעה אותי לבוא.

ואז הלכתי לשעתיים של התרגול המעצבן של "הסקה סטטיסטית", והפסדתי שיעור של "תוכן, הקשר ודרגות טענה", שזה קורס סופר חמוד שאני לוקחת כשומעת חופשית ונהנית ממנו. אז יצא שההרצאה של שמעון אדף אפילו היתה שווה את ההפסד של השעור הזה, וזה המון. באמצע התרגול המדכא צלצלה עלמת התלתים לצעוק עלי מה פתאום אני עושה שטויות כמו לצלצל לוודא רשימות הגעה בשביל היומולדת, סליחה, החתונה, של המכונף. איזה כיף שיש לי חברים כאלה מעולים שדואגים לי .

אחר כך הלכתי לשלוח בדואר את המעטפה לביטוח לאומי שמרשה להם לקחת כסף מכרטיס האשראי שלי [6], ועברתי ליד הבית עם התפוזונים בחצר כדי לשאול אם מותר לקטוף מהם. לא היה אף אחד. אז הקפתי מסביב והלכתי למקום שגר האיש שעובד בעיריה ושכל הזמן מרים דברים שהיו זרוקים ברחוב ומחלק אותם לאנשים. דפקתי בדלת (אומץ!) ויצא אלי איש אחר. שאלתי איפה האיש שאוסף את כל הג'אנק כי הוא אמר לי לבוא כשאחזוב על משהו שאני רוצה. אני רוצה צבעים לעיסת נייר שלי. גואש או אקרילי . הוא אמר שאין לו מושג ושאבא שלו (נו, "זה שאוסף את כל הג'אנק") יחזור אחר כך.

זה נחשב דחיה?

מחר- שיעורי בית. וגם: יום עיון באוניברסיטה בנוגע למחקר במדעי המוח במסגרת היום הפתוח לתארים מתקדמים, שעות קבלה של המתרגלת של שיעורי הבית, סמינר לעת ערב וככל הנראה גם נסיעה מאוחרת למרכז.

[1] אל תשכחו כמובן שכדי לראות את הקשת צריך לעמוד עם הגב לשמש.

[2] זה יותר מגניב ממה שזה נשמע

[3] מעניינת ממש הבחורה הזאת. כבר אפשר לקרוא לה "חברה". כשנפגשנו לא סבלתי אותה, ואז הסתבר שזו הפרעת קשב וריכוז קשה, וכשהיא מסוממת (קונצרטה) היא מאוד מאוד נחמדה ואני מסוגלת לעקוב אחריה בלי להתחרפן או להתעצבן, והיא מתעניינת בהרבה דברים מעניינים. "איזה קטע שכשנפגשנו כבר ידעתי שאת בנאדם שאפשר לדבר איתו", היא אמרה לי לפני כמה שיעורים, ואני מאוד התפלאתי, כי מההתחלה, כאמור, היא נראתה לי כמו מישהי מעניינת שאני ממש ממש צריכה להמנע מחברתה עקב עומס יתר פוטנציאלי מיידי.

[4] קבוצת קריאה קווירית

[5] היו עוד כמה דקות בין זה לבין זה, אז החלטתי להתיישב על אחד הכסאות ולקרוא את הספר ששאלתי מהאשה של מייבש השיער. איך שהתחלתי (הספקתי רק פעם אחת את ההקדשה. וברור לי שאקרא אותה שוב.) ניגשה אלי אשה מבוגרת, ביקשה לצלם אותי כי "עוד לא יצא לי לראות אף אחד קורא סתם להנאתו בבאר שבע". הסכמתי בשמחה אבל שטף המילים שלה אחר כך לא הניח לי לקרוא, כך שקפצתי על ההזדמנות כשחברה עברה ו"נגרפתי" איתה פנימה. מכיוון שהיא הציגה את עצמה בשמה היה לי חצי זכרון שדווקא קראתי משהו לא רע שלה לא מזמן, אבל לא אמרתי לה את זה.

[6] לא שילמתי ביטוח לאומי יותר מדי זמן. ורק השבוע בפסח גיליתי את פנקס התשלומים דחוק בין עוד דפים בספריה