משהו השתבש.
אני לא יודעת אם זה משום הכחש של סוף השבוע שעבר (שנמנעתי מלהתמודד איתו כי היתה בו סכנת רגשות, והמנעות מרגשות תמיד עולה לי אחר כך) או מסיבה אחרת. יכול להיות מפאת חוסר השינה מתחילת השבוע, שרק עכשיו הדבקתי אותו. קשה לי, אז אני עושה הרבה לעצמי, בין היתר קצת פחות נמצאת במרחבי האינטרנט, וכשכן- אני חווה אותם כטיפה מציפים.

מישהי שישבה לידי שלשום בשיעור שאלה אותי אם אני כותבת ברור ועם הסברים. זו היתה הכנה כמובן לבקש ממני לצלם את החומר שלי, כי היא הפסידה כמה שיעורים. לשיפוטי אני כותבת לא ברור ועם הסברים בקצרנות שלא בטוח שאפילו אני אבין, אבל אמרתי לה שאני לא יודעת, משום שאני אף פעם לא קוראת את הרשימות שלי אחר כך (זה קורס שאני לא רשומה אליו). בכל מקרה הבאתי לה את הדפים למחרת, וכששאלתי אותה איפה היא היתה (והתכוונתי לימים שהיא החסירה), היא ענתה לגבי השיעור של אותו הבוקר שגם בו לא היתה- שהיא היתה בהרצאה מאוד מעניינת במסגרת של מחלקה אחרת, ואז היא נתנה לי שלושה שמות של אנשים שאחראים על רשימות התפוצה המתאימות שאליהן אני יכולה להרשם. מגניב! הרגשתי שזה לגמרי "מסדר" לי נתיב למשהו שלא יצא לי לראות עדיין.

חיכיתי בתור לקוּלר אתמול כדי למלא את הבקבוק, והאדם ששתה לפני פינה לי מקום. הוא אמר "נראה לי שלי זה פשוט ייקח זמן, אני מיובש והזרם כאן קטן". הצעתי לו למלא את הבקבוק ושישתה מהבקבוק, זה הרבה פחות מתסכל. אחר כך ליווינו זה את זו אל קולר אחר שבו יש זרם נורמלי של מים וגם אל הכיתה שבה התקיים השיעור הבא. הוא סיפר לי מה הוא לומד ולמה הוא אוהב את זה, ואחר כך היתה לי הזדמנות לשאול מה הקורס שהכי עזר לו לראות את זה. תרשמי בwishlist: תאוריות ספרותיות .

עוד מעט סוף הסמסטר ואני מפגרת עם החומר.

עוד יש לי תרגיל להגשה ליום שני שלא כולו פתור ולא לכולו יש לי מפת דרכים. ולחלקו יש לי אבל כשאני מגיעה לשטח אני מאבדת את הדרך שוב ושוב.

וזה עוד קצת לא רלוונטי, כי מחר יש לי בוחן, אז היום יוקדש כנראה לאימון בתרגילים מתרגילים שונים. אני מקווה שחלק מהדברים ייכנסו דרך הידיים, כי הראש מתנגד להתייחס ברצינות לחומר הזה. דווקא משום כך אני צריכה את האימון כדי לקלוט איפה אני מקדישה פחות מדי תשומת לב. אז את שלב א' עברנו: לקום בבוקר.

מחר אחרי הבוחן אלך לשוק. ואז תהיה לי שהות לנוח, ואחרי- לבשל, ואז אלך לארוחת שישי עם חברים. לא ה-חברים, אחרים, מהאוניברסיטה. אחרי זה אוכל לקום בבוקר שבת ולהחליט מה אני עושה עם היום שלי. בקושי פגשתי את החברים שלי כל השבוע. ישנתי עם ע' יומיים בתחילת השבוע וזה היה מוצלח, זה מראה לי כל הזמן כמה הפשטות הזאת טובה עבורי, מהווה מוצא ממצוקות של חוסר מגע וחיבה, אבל לא יצא לי לתקשר עם ש' כבר המון זמן, אנחנו שנינו במין מצב לא כל כך מתחיל, ולכן קשה לנו להגיע לזה. אתמול הייתי אצלם בלילה וכל הזמן היה לי חשק ללכת. אז זה חייב להשתפר קצת. וחוץ מזה אני צריכה לשקול ברצינות את האפשרות של להקדיש גם חלק מהשבת לשעורי הבית. אם אשן עד מאוחר אראה בזה נצחון קטן. גוף שלי, מגיע לנו לישון. שמונה שעות בלילה. זה טוב לנו.

לא פשוט לי להסתגל להיות טובה אלי, ועכשיו כבר התחיל להיות לי קשה זה שאני לא טובה אלי.

זה כמו שלב הביניים המעצבן הזה כשמאריכים שיער, כשהוא כבר לא קצר אבל עדיין אי אפשר לאסוף אותו, והוא כל הזמן מציק. כל הזמן מציק לי.

(אני גם צריכה להסתפר )

חג חמישה במאי שמח! עוד שלושים יום שלושים וחמישה במאי!

החלטתי לדחות את המשימה הסודית שלי ליום חמישי הבא, יום חמישי הזה עמוס מדי as-is.