הלכתי ברחוב ושאלתי אנשים אקראיים אם הם מכירים דירות להשכרה באיזור.
קיבלתי המון הפניות, רובן לא רלוונטיות, לחלק עוד לא התקשרתי.
הצטרפתי לשתי קבוצות פייסבוק על דירות והסתכלתי בשלושה אתרי השכרה במקביל.
אני שונאת את זה.
היה חם ובסוף גררתי את עצמי לאוניברסיטה ולקחתי את "איך עושים דברים עם מילים" וגם ספר על DBT.
אם אני אהיה מספיק קשובה אוכל לשמוע את הקשרים ביניהם. בטוח יש.
ביום רביעי שעבר הייתי קשובה בשיעור של הבחור החמוד שמלמד את הקורס "תוכן, הקשר ודרגות טענה",
ושמעתי לפתע את זה מתחבר לסיפור אחר שסיפרו לנו בקורס אחר.
זה יכול להיות שזו רק אסוציאציה שלי, אבל ההתנהגות של המערכות מאוד דומה (בעיני). זה יפה כשזה קורה.
יום רביעי היה היום הטוב בשבוע הזה. קרו בו הרבה דברים טובים. מפתיע שהיה רק יום אחד מאז, המרחק נראה לי גדול מאוד.
מסתבר שבית המשפט העליון קיבל את בקשת קצב לדחות את מאסרו עד לקבלת התוצאות של הערעור שלו.
זאת אומרת שהבן-עוולה לא ילך לכלא בינתיים. חבר של נמושות. זה גם אומר שאני צריכה לשקול ברצינות לעלות חזרה לתל אביב השבוע בניגוד לתכנון הראשוני, כי איגוד מרכזי הסיוע עושה הפגנונת:
"קוראות לך להצטרף לצעדת תמיכה בנפגעות תקיפה מינית והזדהות עם מסע התלאות שהן עוברות בדרך להשגת הצדק.
הצעדה תצא ביום ראשון 22.5.2011 בשעה 18:00 מכיכר רבין למוזיאון תל אביב".
הפגנונת זה חשוב מאוד. הפגנונת זה חשוב מאוד.
הייתי אמורה בכלל ללכת לפגישה השנתית של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה. זה במכללת אחווה השנה. ביום ראשון.
הסתכלתי בתכניה ובחוברת התקצירים: היו שם דברים שהיו יכולים להיות מעניינים וחשובים לי, אבל הם טובעים בים שאר הדברים.
אני דואגת: גם בשנה שעברה לא הלכתי. מאותה סיבה. למה אני רואה ים של שאר דברים במקום לראות יהלומי דברים מעניינים וחשובים?
נהייתי בררנית ומבטלת כלפי משהו שהיה "זה" עבורי בעבר, ועוד לא מצאתי תחליף של משהו שכן קוסם לי.
זה מפחיד. התנועה הזאת מפחידה אותי. אני מתנחמת שכתוב כאן למעלה ממש בפסקה הקודמת שדברים קוסמים לי.
יהיה בסדר, צנצנת. יהיה בסדר.
ההרצאה הכי מעניינת של הסמינר המחלקתי שלנו בוטלה מסיבה לא ידועה.
זה אמור היה להיות הערב.
דכאון.
אני בחוסר אנרגיה, כבר השקעתי את עצמי לשלושת רבעי שעה מול פרק נוסף של עמוק באדמה
ואפילו ייחלתי להופעתו של ידיד האינטרנט, מה שלא אומר טובות על מערכת יחסי האינטרנט הזאת.
לא ישנתי טוב הלילה: כנראה שבכל זאת גם הדירה שלי נדבקה במה שזה לא יהיה שעוקץ את כולנו.
אז הלילה יהיה ריסוס מאסיבי, ואשן אצל הבנים (הם עשו הדברה בסוף שבוע שעבר).
ש' חולה.
ע' לא בבית.
אחד אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו שבשמיים ובארץ.
ביום רביעי (אתמול, צנצנת, אתמול) גם ישבתי בכתה חצי ריקה שבה אמור היה להתחיל כל רגע קורס משעמם במיוחד
כשלפתע קרא לי משהו מהדלת. הבחור ההוא מהאוניברסיטה. הספקתי לצאת אליו אבל לא להחליף איתו מילה,
כי המרצה ניגש את הלדלת כדי לסגור אותה לתחילת השיעור. שמחתי לראות אותו אבל. זה נחמד לשמוח לראות מישהו.
בחור החולצה מהקורס הביא את הסריגה שלו היום. ככה פגשתי אותו בשיעור הראשון של פסיכולוגיה של הנפש: בחור עם מסרגות.
זו דרך מאוד טובה לתעל את השעמום והתסכול מהשיעור. וכאמור, הוא קיבל 101 בבוחן, אז זה כנראה עובד לו.
אני רוצה לעשות סקס. זה אחד הדברים האלה שאני רוצה בזמן האחרון.
באותו יום רביעי פגשתי במישהו שאולי כבר סיפרתי עליו, הוא האח הקטן של מישו שהיה איתי בגן ולומד כאן בקמפוס משהו מקביל,
נפגשנו באחד מהקורסים המשותפים שלי עם פסיכולוגיה והוא כזה הומו דברן וחמוד.
הוא שאל אותי מה שלומי ואז השתהיתי כמה שניות והתלבטתי מה אני עונה במצב קיומי זה. הפור נפל על "חרמנית".
הוא צחקק וקרא לי "קרועה", שזה נראה לי אומר "אמרת משהו לא הולם", אבל ספג את זה.
אני חוששת שזו פשוט מניפסטציה של הלך הרוח הזה.
בזזזז. בזזזז. כמו זמזום שלא נגמר, כמו הגירוד הזה מכל העקיצות הפצפוניות.
שוב חוזרת להזכיר לעצמי: זה כי את לא יודעת להרגע ולנשום ולנוח.
ובגלל זה את מתישה את עצמך מול מסך עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
