(זה מתוך "הוא לא ידע את שמה")

לא בא לי על חיפוש הדירה הזה. אני מרימה טלפון לאנשים ושמחה כשהם לא עונים.

ואז הם מצלצלים ואומרים "התקשרת אלי?" ואני אומרת להם "כן, זה בקשר לדירה".

זה מצחיק אותי שלפעמים הם עונים לי בחזרה "איזו דירה?"

נו בחייכם, אני הרי לא יודעת מהמספר העלום שלכם לאיזו מודעה אתם שייכים.

כמעט יכול להיות שאולי הזקנה מלמטה תרשה לי לשתול ערוגה בחצר שלה.

שזה אומר שאת כל היום האחרון שבו היתה לי חופשת לימודים,

חוץ מעשרים הדקות שבהן אשכרה ישבתי והתקשרתי לאנשים ולא העליתי כלום בחכתי,

העברתי בערוץ היוטיוב של מתן הגנן ובכל מיני מקומות דומים.

בא לי בא לי בא לי לגדל ירקות.

מה גם שמצאתי בשיטוטי הקודמים איזו חצר שפשוט פלא פלאים מה שהולך שם,

לא להאמין שכל כך הרבה צמחיה מזוהה ושימושית יכולה לשכון בכזאת חצר סטנדרטית.

ביום ראשון הקרוב יש מפגש פורום "תרגום ועריכה".

אני כבר לא קוראת בפורום כשלוש שנים, אבל עדיין ממהרת להתייצב כשיש מפגש,

ואפילו לא מתביישת לבקש שיעשו התאמות בשבילי כדי שלא אאלץ לאכול את הסנדוויצ'ים מהבית וזהו.

יהיה כיף.

ככיבוד מטעם עצמי אני מתכננת לשחזר את הסלט המדהים שאכלתי בחתונה של המכונף.

היו בו ירקות עלים וצנוניות ורוטב מעולה שאני מנחשת שאכן הוא פשוט תערובת של דבש, שמן זית, חרדל ולימון.

מחמת האיסור על מתוקים בעולם הצנצנות במקום דבש יהיה תה קמומיל, זה הכי קרוב שאני יכולה להגיע,

אבל ניסיתי אותו הבוקר ויצא טעים (קצת מתוק מדי כי הכנסתי תפוח, כדי שיתאים לי למתכונת ארוחת בוקר).

אני מתרגשת לשחזר את הסלט ואני מתרגשת לקראת המפגש.

זו הזדמנות לספר על האיש מהשוק שחייכתי אליו ואמר לי:

"למה נעלמת בזמן האחרון? תבואי לדוכן הזה, אני תמיד אעשה לך זול".

הוא אמר את זה בצורה פשוטה ולא מטרידה ואני חושבת שאני אעשה כדבריו.

זו כבר הפעם השניה שלא משנה מה וכמה אני קונה בדוכן הזה, זה עולה לי עשרה שקלים בסוף.

(בפעם הראשונה הייתי כל כך המומה שלא חזרתי אליו די הרבה זמן אחרי זה, והסתפקתי בלחייך מרחוק).

שאלתי אותו אם במקרה יש לו בכל זאת פטרוזיליה (כאן בשוק יש דוכנים ספציפיים שמוכרים ירקות וספציפיים שמוכרים עלים),

והוא הציע לי בצחוק מאלוחיה (מה זה מאלוחייה? יש לזה עלי ענק!) ואמר לי שאם אני לא מוצאת שאלך לאישה שבמעבר ליד.

העוויתי פנים כי היא אשה לא נחמדה, יקרנית ופושרית,ובפעם האחרונה שקניתי אצלה ויתרתי מאוד מהר על רוב מה שרציתי.

מה לעשות, קמצנות ויקרנות לא הולכות ביחד. "אני לא מחבבת אותה", "כן, אבל היא שם עשרים וארבע שעות".

אהלן. אמרתי לה. הפעם אני צריכה ירק ולא אכפת לי שיקר אצלך.

ילדה טובה, היא אמרה לי, ושלחה את הנער שלה להביא מנגולד מהמקרר בשבילי, בתואנה שהוא יותר טרי שם.

רבע מהחבילה היה רקוב. טוב, אני מניחה שזה הדדי, או שהסחורה שלה גרועה כמו גישתה.

שכחתי לספר שקבעתי ונפגשתי עם המרצה של הקורס המעניין והיה כיף. דיברנו על כל מיני דברים בלשניים ודיברנו מסביב לנקודות ספציפיות והיה מעניין. איזה כיף זה אנשים שיש להם שורות סגולות בתוצאות בגוגל של מילות חיפוש על בלשנות. זה אומר שהם קראו את הדבר שמאחורי השורה הזאת לא מזמן, וזה אומר שמעניין אותם מה שמעניין אותי. לוויתי ממנו (מה שנראה כ)ספר מאוד בסיסי בבלשנות. אולי הוא יעזור בשביל סוג מסויים של דברים שנפלו עבורי בין הכסאות.

חזרתי לאכול אוכל סטודנטיאלי: סלט של חתיכות גדולות של עגבניות ומלפפונים, ומג'דרה של אורז ועדשים עם בצל, שום ותבלין מעורבב מראש שהבאתי עוד מהבית של ההורים.

אתמול התקשרתי לראשונה לאבא שלי מאז שעברתי לבאר שבע. רציתי לקחת ממנו את המתכון לשקשוקה. כמובן שאני ממש לא צריכה את עזרתו במתכון לשקשוקה, אבל האחרונה שהוא הכין היתה טעימה ורציתי שירגיש שהוא עוזר לי. אנחנו בנתק מאוד גדול ואני מחפשת גשרים שעדיין יהיו בטוחים עבורי. לדבר דרך חפצים זה בטוח. והוא גם המליץ להוסיף אורגנו מיובש ועל זה לא הייתי חושבת.

השקשוקה היתה לא טעימה. היה לה טעם מודגש של ביצה. אני הולכת ומבינה למה אנשים מוסיפים תיבול כדי להסתיר את הטעם של ביצים. פעם לא ידעתי. הטבעונות על בסיס טעם אישי הולכת ומבשילה וזה לא מוצא חן בעיני. לפחות בשר זה עדיין טעים.

לתוך שארית הרוטב חתכתי חציל והכנתי תבשיל חציל ברוטב עגבניות משודרג, שיצא טעים מאוד.