לא מתרגמים כקבוצה, אלא את קבוצת המתרגמים הזאת מן הפגישה.

והנה זה מפגש המתרגמים הראשון שאני בלי המכונף ובלי צל צלו.

לא שאלו מה שלומו ולא מסרו ד"ש ואף אני לא הזכרתיו ישירות

ואפילו הסלט "העתקתי את המתכון מאיזו חתונה שהייתי בה".

יו, כמה כיף היה במפגש המתרגמים. נכון שלכל דבר יכול היה להיות המשך

(כאילו הייתי בדיעבד מגבירה את הכל, אבל הרי אז הייתי מתלוננת על עומס יתר)

אבל היו שפע חוטי שיחה וחלקם היו מעניינים ממש והיתה גם גיטרה

ואנשים שאני רואה אחת לשלוש שנים ומיד יודעת מי הם, ומחבבת אותם,

ומי שאני לא זוכרת עליה ממש כלום ובכל זאת משהו בי נרגע כשהוא רואה אותה, אשה עם עין סערה קטנה,

ואנשים שדאגו לי והוסיפו לפשטידה שלהם רק דברים מלאים או בריאים במיוחד,

מישהי שאיבדה את הקול ובכל זאת באה למפגש [עם לוח מחיק] כי זה חשוב מספיק,

והמוזר הקבוע שהיה הרבה פחות מוזר,

והטקסים הקבועים שבכלל לא התרחשו הפעם ובכל זאת הם חלק מהחבורה הזאת,

והרעות הנינוחה הזאת באוויר.

והיה אחד שבהפתעה (לי) הגיע אחרי ששבע שנים נעדר מהמפגשים

ואני מגיבה אליו לצערי כמו לתמונה של גיל סקוט הרון שג'ני שמה אצלה:

"וואו, כמה סקס אפיל בגבר אחד".

אני מניחה שתמיד חשבתי את זה לגביו, אבל בכל זאת שבע שנים.

אני קצת מתקרבת וקצת מניחה את עצמי במקום אחר,

כדי לתת לתגובה הזאת לדהות לפני שאני מנסה להבחין בתוכן בדבריו,

ועדיין לא בטוחה שהצלחתי להשתוות עם רמת היכולת הכללית שלי בכך 

(שבואו נודה שמראש היא לא מדהימה)

כלומר: אינטראקציה מפוספסת בגין גורמי אנוש.

וואי, והאנשים הספציפיים שבאתי לראות.

אחד (לא יודע שהוא מעניין אותי בכלל) עבר לפני שבאתי ופספסתי אותו,

ואחד לא הצלחתי לראות כל המפגש ורק בסוף הצלחתי לומר לו שהוא מעניין ואשמח להתכתב איתו,

והאחת שהזמינה אותי לשבת למרגלותיה ועשתה לי מסאג' והזמינה אותי להצטרף לשיחה כשאני יושבת עליה,

ועדיין לא הצלחתי להבין את הרמזים (שהיא כמוני ומזמינה אותי למגע כי מגע מתאים ורצוי לה וזה בסדר ולא להילחץ ולא להגן עליה)

והאחד שהישירות שלו היא צרי ללבי, איך הוא יכול להיות לא חמקמק כשהוא אומר שדברים חשובים לו,

שהוא מבחין בדברים, שהוא מסתכל על הילדים שלו ודרכי התנהגותם, שטוב לו לדבר.

אני כל כך אוהבת את האנשים האלה. 

אני אסירת תודה.