(אתם יודעים מה מפתיע?

שהחתונה של המכונף היתה (כבר/רק) לפני שנה.

נראה לי שאני הרבה פחות בסרטים מהחתונה של אחותי)

מכיוון שמחר בחתונה אלך בשמרנות אדירה במכנסיים ארוכים וחולצה עם שרוולים,

היום למפגש המשפחתי עם אמא ואחותי הבאתי את עצמי בשמלה קצרה.

דווקא, אמרתי לעצמי. כי דווקא יפה לי.

נחמד לך בשמלה, צייצה אלי אחותי כשנפגשנו.

אמא וסבתא (לא ידעתי שסבתא היתה בתכנית גם) לא אמרו כלום.

אכלנו המון, כל אחת אכלה מה שנקרא שלא בצדק "ארוחת בוקר",

ואחר כך לא רצינו לאכול שום דבר כמעט במשך כל היום כמעט.

אחר כך הלכתי ללוות אותן בזמן שהן עושות מניקור/פדיקור.

(אחותי, אתמול: את לא רוצה גם מניקור פדיקור?

אני: לא נראה לי שעם כמות הציפורניים שלי יש טעם בזה.

אחותי (צוחקת): יש לך יותר ציפורניים ממה שאני יודעת?

אני: אמרתי עם כמות הציפורניים, לא עם מספר הציפורניים).

הפדקרת היתה נחמדה והבינה כשאמרתי שאני לא רואה צורך (אבל כן רציתי לשבת איתן)

ואז הצביעה על הרגליים שלי ואמרה: "אבל את זה הייתי מורידה".  

"את היית," חייכתי אליה. "אבל אני לא."

היא: אבל זה ממש מוזר בנוף. דבר שלא רואים כל יום.

אני: ואכן צריך יותר כמוני כדי שאנשים יוכלו לראות ולא ייראה להם מוזר כל כך.

היא: אני בספק, דווקא להפך קורה, גם הבנים רוצים עכשיו להוריד.

אני: כן, וזה ממש מצער שאנשים עוד יותר לא אוהבים את הגוף שלהם. אבל זו הפרנסה שלך ואני לא רוצה לריב.

היא: את יודעת, כשרק באנו מרוסיה גם אנחנו לא היינו מורידים, אף אחד לא היה מוריד, והסתכלו עלינו כמו על בהמות. רק עכשיו כשכבר התרגלתי זה נראה לי מוזר. ולחתונה מחר, גם לשם את הולכת לבוא בשמלה קצרה?

אני: לא. במכנסיים ארוכים.

היא: ומתי את תתחתני?

אני: לאט לאט.

היא: ויש לך חבר?

אני: לא.

היא: ואם חבר שלך יגיד לך שזה מפריע לו, אז תורידי?

אני: אם מעבר לזה הוא יהיה נהדר, אז אולי. אבל אם זה סתם יהיה בקטע מעפן, הוא יחטוף על הראש.

לפני השינה אמא אמרה לי:

"את יודעת, זה שבאת ככה היום? דווקא לא הפריע לי בכלל.

ונזכרתי בפעם ההיא שאמרתי לך לא לבוא איתי ועם חברה שלי,

וחשבתי שהתבגרתי קצת."

אני: ראית? היא אמרה שגם ברוסיה הן לא היו מורידות שיער!

היא: כן. והייתי גם גאה בך על איך שענית לה.

יש!