אחותי היתה מהממת ושלווה בשמלה הלבנה שלה (עם נגיעות זהב ואיפור עדין), ובעלה היה חנון (בחולצה לבנה ועניבה בסגול לילך).

הם אמרו את הדברים היפים זה מול זה ואז שברו שתי כוסות ("שלוש ארבע ו").

זו היתה חגיגה של צהריים, בלי רעש מעצבן, רק שירים יפים בווליום נסבל, ואוכל טוב וצמחוני לחלוטין,

החנון השתמש בנעימת נצחון מתוך איזה משחק מחשב כדי ללכת עם הוריו אל עבר החופה, ואחותי ב"בקיץ הזה תלבשי לבן".

אי לכך ובהתאם לזאת ולעוד כמה דברים, הוכתרנו להיות "המשפחה המלודרמטית" (vs "המשפחה המצחיקה", שלו).

הרבה אנשים טובים היו. ושמש ברכה, ורצון טוב.

ספר האורחים שהכנתי לברכות לא התמלא עד הסוף,

אז אדביק בתוכו את כרטיסי הברכה (ההם מהצ'קים).