אתמול בלילה לא.

אתמול עשיתי לי שבת. בלי לימודים, בלי עבודה. בלי אינטרנט.

אבל היה כל כך חם שבסוף זה היה בזיגזג בין לישון, לאכול, ולקרוא "על אי היכולת לחלום".

היתה אמורה גם להיות מסיבה בערב.

בהתחלה אמרתי: הרי ישנתי המון היום, ואף על פי שהמסיבה מתחילה קצת מאוחר, וההופעות רק יתחילו בשעת השינה שלי, הרי שאפשר להתגמש קצת.

ואז אמרתי: הו, אבל חתול. את לעולם לא עומדת בכללי החתול שלך.

וחשבתי לעצמי: אבל זה יהיה בזבוז נוראי לפספס את הזדמנות הבונדינג הזאת עם ש'.

ובסוף עמדתי כמעט על דעתי שאלך להתייפייף בביתה של ש' ולעשות all dressing up ואז אלך בחזרה הביתה לישון.

"ואז קרה הדבר: קול רעם נשמע מרחוק, אלף הנרות הבהבו"

(אה לא, זה ציטוט מתוך הקלאסיקלטת של חנה מרון מספרת את היפהפיה הנמה).

ואז קרה הדבר: ת' שלחה אסמס ואמרה שהיא באה.

מאז שהתחלתי ללכת למסיבות האלה אני רק מתה שת' תבוא גם.

הלא אני מתלבשת במיטב נוצצי ויוצאת לקרוע את הרחבה לעמוד אל הקיר, לעודד את המופיעות שאני מכירה ואת אלה שאני לא מכירה, ואז לאוטו של ש' והביתה, שהרי המסיבה רועשת ומאוחרת.

ומה הסיכוי שת' (המאחרת הכרונית) תגיע בין התחלת המסיבה לסוף ההופעות?

אז נתתי לה שעת התחלה מוקדמת בחצי שעה ממה שהערכתי שיתחילו,

ספגתי את "אבל אם אני אאחר שוב אל תחכי לי" שלה, וקיוויתי לטוב.

ומה היה?

א. פאייטים.

ב. ת' באה.

ואחרי ההופעות עוד נשארנו לרקוד.

אני פרח קיר בדרך כלל, אבל הפעם היה לי עם מי. והמוזיקה. ות'.

רקדתי ורקדתי ורקדתי. "אנשים כאן ממש יודעים לרקוד!" ת' אמרה.

הנהנתי וביקשתי ממנה להצביע לי עליהם כדי שאלמד עוד.

"צנצנת, את אחד מהם!" הפתיעה אותי בחיוך של הערכה.

מכיוון שאין הרבה דברים שממריצים את אומץ לבי כמו ערימה של נצנצים שפוכה עלי שיכולה להסתיר את כל הצנצנת החששנית שמתחת

ועיניים אוהדות של מישהי נוספת, ניגשתי למישהי מקבוצת הנשים שכבר קצת לא נענתה לי בעבר, ואמרתי לה שוב שהיא מוצאת חן בעיני, הזמנתי אותה שוב להזמין אותי. בבוטות. היא היתה שיכורה אבל בכל זאת שוב היססה, ונראה לי שחבל, כי סירוב הוא סירוב. אבל עדיין אי אפשר היה לה שלא להציץ במורד המחשוף שלי, נקמה מתוקה ונעימה כשהיא באה בהזמנה. "מה עם מי שאת איתה כאן?" היא לכסנה מבט לעבר ת'. "היא? אני מתה עליה, אבל לצערי היא לא בקטע שלי." אמרתי את האמת. זו האמת. בסוף הערב התלוננתי מול ת' שלא יוצא לי ממנה שום דבר, וסחטתי הבטחה למסאז'.

הבטחה למסאז' עם ת' זה אומר: מסאז'. אבל בנוסף לכך זה אומר עוד זמן עם ת', שזה דבר שיקר לי מאוד מאוד. כמו לזכות בפיס, להשתחל ללו"ז שלה. אלא שאת הטופס הנדרש לזה אני ממלאת באדיקות רבה. זה באמת שווה את התמורה, אני נזכרת כשמתממשת לי ת' כזאת מולי.

וכך ביליתי עם ת' את הלילה שאחרי המסיבה, חולקות מרחב וזמן, עד שציפורים התחילו לצייץ בחוץ ועד שעלה האור ועד שהיה 8 בבוקר.

ג. ואי לכך החתול, על אף שצבר שעות שינה בשבת, נמצא שוב בחוסר.

ומיד אקום ואתחיל לרקוד עם הנסיכים (גם זה מהיפהפיה הנמה) להתארגן לקראת שיעור ההשלמה בצהריים עד הערב, ולדייט המקוצר שיש לי הערב (כי רבאק, לא ישנתי בלילה), ואיכשהו גם יצא לי לסרב היום להצעה נהדרת של ש' להכין איתו אוכל, שזה דבר שכל כך חסר ביחסינו עכשיו, ועוד צריך משהו של לימודים לעשות, ולמה אין יותר שעות ביממה?

ד. אבל איזה כיף היה!

לשמר את הטעם עד הסוף:

ביקשתי מחברה ללימודים להביא אצטון וצמר גפן כי יש לי על הציפורניים שכבות עבות של לק סגול עם נצנצים (וציפורן אחת ורודה. רעיון של ש).