אז השותפה הפוטנציאלית שהכי חיבבתי אמרה שהיא רוצה לגור איתי.

ואז נסעה לה לויפאסנה.

לפני זה היא דיברה עם בעל הבית:

"את לא חותמת, אז לפחות תתחייבי שאת חותמתף ואם לא אז לפחות מוצאת שותף אחר במקומך".

במקום להנהן, גמגם גמגמה והתחילה לחשוב על זה שוב.

ואני, מה עלי? הרי החודש הסתיים,

שותפה יש רק בקושי ובויפאסנה (שבה יש המון זמן להתחרט ולשקול ולהשתגע)

והחודש, אבוי, תכף נגמר.

איזה מצב ביש להיות בו יומיים לפני יום ההולדת שלך.

עצוב לי ועייף וכל היום כתבנו עבודה לביצפר,

מחר עוד יום כזה, רק עם עוד אי-ודאות

כן. זמן לישון ללא ספק.

(שוב אין לי את מי לחבק,

וזה לא לוקח יותר משבוע לפני שזה מתחיל לכאוב).