אתמול היתה מסיבת יום-ההולדת שלי, רשמית תחת הכותרת "מסיבת יום-לא-הולדת ופיקניק".

בהתחלה תוכנן בפארק הירקון, אבל אז התחיל לרדת גשם בארץ ישראל. אפילו בבאר שבע, מה שגרם לי לחשוש לפיקניקי.

"מה יקרה אם ירד גשם? איפה נתחבא?"

התייעצתי עם חברה שהתכוונה לבוא עם ילד, חברה שהתכוונה לבוא עם אופניים (הא הא) ועם ג', שהתכוון לבוא עם משחקים של גיקים.

בעצם ידעתי מראש שהשתיים הראשונות ישאירו את הבחירה בידי,ושג' יתמוך היטב ברעיון שלי: "בואו פשוט נעשה את זה במתחם אייקון".

זה מקום מרכזי, יש מספיק גיקים בין המוזמנים שכבר יודעים איך להגיע, ואם ירד גשם- פשוט נברח לתוך אחד הבניינים של התיכון שליד.

כך ברגע האחרון האירוע הגיקי-למחצה שלי הפך לאירוע לא-גיקי-למחצה. או משהו .

אמא אפתה את עוגת התפוחים המסורתית (+גרסה בשבילי עם קמח מלא וממתיקים מלאכותיים), אחותי קנתה חבילת בלונים,

חתכתי רצועות של ירקות, לקחתי טחינה שווה, והכנתי רשימה של דברים מעניינים למשחק "21 שאלות" למקרה שיהיה ממש משעמם.

חברים באו (וגם איזו מסכנה מפורום תרגום שטעתה לשם, "מה זה, כולם פה ווירדואוז, אני מרגישה ווירדו בעצמי על זה שאני כל כך נורמלית")

הביאו דברים מגניבים לאכול (בראוניז! גבינה בולגרית! מי הלא נורמלית שמסתובבת עם גבינה בולגרית? סלט עדשים!) ומתנות ()

ובעיקר ישבו איתי על הדשא, פטפטו, ועשו את האייקון שלי הרבה פחות בודד ואבוד מבדרך כלל.

ברשימה של "21 שאלות" השתמשנו תוך כדי המתנה בתור לכרטיסים (חם, מחניק, ובסוף לא היה מקום למה שרצינו),

ובמשחק החנונים האחר ג' שיחק עם אקסתי הגבוהה באיזה זמן מת אחר של המתנות.

ג' הוא מין סוג הפוך של ב', במקום מישהו עם מאפיינים לא סטרייטים שעובר ממש טוב כסטרייט ושמנסה ליישר אותי לסטנדרטים סטרייטיים,

מישהו שסטרייטים חושבים שהוא משלהם וגיקים חושבים שהוא משלהם ולהטב"קים חושבים שהוא משלהם, ולא כי אין לו בכלל מאפיינים, אלא כי הוא אדיר.
הכרתי אותו דרך (בשני צינורות שונים ששניהם עוברים דרך אותו) אתר היכרויות, הפך מהר להיות ידיד יקר, ומאוד נעים ונינוח לי איתו.

מכיוון שאנחנו ערים מוקדם ביחד ונמצאים בצ'ט במקביל, יוצא לנו לדבר הרבה על צרכים וגבולות ואנשים שעוברים בחיינו ואיך שאנחנו מתקשרים איתם.

ל-ג' נוספה לא מזמן שותפה לכרבול לפחות אחת לשבוע, בערך באותו זמן שהתחלתי לצאת עם ב'.

וזה היה נחמד, כי באותו זמן יכולנו לפרגן אחד לשניה ולהפך מכל הלב, כי אף אחד לא חסַר.

הידידה המוצלחת והנעימה הזאת של ג' היא חנונית מגניבה, ולכן השקיעה רבות לקראת אייקון (שריון טבעות!) וגם היתה שם, כמובן.

אז היא באה לומר מזל טוב. רק שבמקום מזל טוב היא אמרה:

לא מפריע לך שיקראו לך צנצנת? אנשים עשויים לא לקחת אותך ברצינות אם את מציגה את עצמך ככה.

וכשאמרתי לה שאני מסננת ככה מטומטמים (אם הם לא מסוגלים לראות מעבר לזה) ושאכן עשויה להיות בעיה, ולכן השארתי גם את השם הראשון שלי,

אז היא שאלה אותי מה הוא ואמרה "טוב, אז אני אקרא לך רותם". ולא יצאה מקו מחשבה והחלטה מחמם-לב זה למרות התפתלויותי ואמירות מפורשות שאני בכלל לא אוהַב את זה. אם מישהו לא רוצה להשתמש בשם שבו קוראים לי החברים שלי, אז הוא לא ממש חבר שלי. אז ובכן, יורדות נקודות לידידה "המוצלחת והנעימה" הזאת של ג', וכך גם אמרתי לו בעקבות הסצינה הזאת, לא שהוא לא שם לב בעצמו ("מה ז-ה היה?").

אחר כך המשכנו למרוח זמן על הדשא כאשר לפתע ראיתי, נכנס בשער, את המכונף. השיער הקצוץ עד כדי כמעט קרחת שהוא התחיל לשאת במקום הארוך שהיה לו, שהלך והידלדל, העיניים הגדולות, השפמפם, הזקנקן וההבעה התכליתית של "אני עושה דבר חשוב מאוד עכשיו". אמנם אשתו והוא נחתו אך באותו הבוקר בארץ, אבל לא נתתי לזה להפריע לי. קמתי מיד, התנצלתי בפני מי שדיברתי איתו על הקימה החטופה, ומיהרתי אליו בחיוך גדול, ותוך ארבעה חמישה צעדים הבנתי שזה לא המכונף כלל וכלל, אלא חנון אחר כלשהו שכרגע לא מבין למה מישהי מסתכלת עליו כעל פרס גדול באמצע העולם. יותר משהציק לי שהמכונף לא הגיע (גם לא ציפיתי שיגיע), הציק לי כמה להוטה הייתי לקראתו. הבלימה הזאת של התנועה לקראת- השאירה אותי מתנודדת ולא יציבה, וקרסתי בחזרה אל הדשא ולחברת חברי ברוח נכאים מסוימת, וצורך עז לדבר את זה ועל זה.

בכל מקרה, זה שזה היה על הדשא של אייקון אפשר לכל אחד מאיתנו לשבת, לשוטט, קצת ללכת לכל מיני מקומות אם נמאס,

ואפשר לי להרגיש מאוד מוקפת באנשים שעלולים היו, לו זה היה מתקיים בפארק הירקון, ללכת אחרי חצי שעה כדי להגיע לאייקון.

מה גם שהיתה מסיבת יום הולדת למחרה (אושיה) חנונית אחרת באמצע היום באותו מקום אפילו אני קפצתי לשם!

אחותי עברה לאסוף איזה משהו ממני וגם ישבה איתנו קצת, הקטה באה וגם הביאה מתנה עדינה ויפה, אבל בעיקר את נוכחותה היקרה,

מספר חברים מצומצם אך יודע-מה-טוב-לו הוכיח חברות אמיצה בזה שהתנצל יפה מראש על אי-בואו,

חברה מהלימודים צלצלה בשש בערב לשאול איפה אנחנו בפארק הירקון, ונחרדה לגלות שהמפגש בכלל התחיל ב11 ליד הסינמטק (אך באה בכל זאת),

פגשתי כל מיני אנשים שלא ראיתי מזמן ולא אראה או ארצה לתקשר איתם אחר כך, וגם אחד או שניים שכן, והחתול (שזו אני) היה מרוצה לעילא.

אחר כך, באיזור שמונה בערב, אמור היה להיות אירוע פנויים-פנויות של גיקים,

אבל באותו זמן הייתי עסוקה בלבַכות את חופש-השווא מהמכונף לג',

ואז להתמזמז איתו על הדשא כאחרונת בנות ה16.

איזה כיף היה! אחלה יום הולדת!