OMG OMG היא ענתה למייל שלי.

זה התחיל בשני הורים עליזים וצעירים (תודה OCD של שירים) בזה שסטודנט מהמעבדה של המנחה שלי קיבל ביקורת איומה על התזה שלו.

אז היא הכריזה שהיא, למען האומה ובטחת סטודנטיה, לא מוכנה עוד להדריך לבד, ושחייב להיות מנחה נוסף מקצועי ומומחה בתחומו לכל סטודנט.

אבל מה לעשות שבכלל אין כאלה בסביבה כאן? אז היא שאלה את אחד מעמיתיה המגניבים מי יכול לעזור וקיבלה שלושה שמות.

אחד פיני, אחד גרמני והשלישי לא זוכרת, אולי הוא בכלל נושם חנקן וגר על אחד מירחי צדק.

טוב. היא אמרה. עשיתי אנדנדינו (לא בדיוק מה שהיא אמרה אבל השיקול לא שקוף לי כל כך) ונראה לי שהפינית הכי נחמדה,

אז תכתבי אליה. תגידי לה שאנחנו מחפשות מנחה ושההוא רמז שאולי היא תסכים, ותגידי בבקשה!

אמרתי לה: אני אשלח לך טיוטה. אמרה לי יופי.

ושלחתי. כתוב שם בערך בדיוק ככה:

"אני פופטיץ, ולתזה שלי, המנחה שלי ואני רוצות לחקור גרובן. חשבנו לעשות את זה במובן גראבן ולהשתמש בצ'ופצ'יק של הקומקום. אנחנו מחפשות מנחה נוסף, ומהשמו אמר שאולי תסכימי. בבקשה בבקשה תסכימי!"

בתגובה המנחה צלצלה אלי טלפונית וצעקה עלי בחביבות שאף פעם לא אומרים מה מתכוונים לעשות, כי זה מתכון לזה שיגנבו לך את הרעיונות ויפרסמו במקומך.

את הזה של הבבקשה בבקשה היא לא חשבה לשנות לי. היא גם אמרה (לשאלתי הישירה) שעדיף לא לכתוב כלום בשורת הנושא של המייל,

כי ככל שיש פחות נושא יש יותר סיכוי שמישהו יקרא את המייל שלך.

אז שלחתי. בלי כותרת, בלי שום מידע כמעט חוץ מהשמות שלנו והניימדרופינג של מהשמו, ועם פעמיים בבקשה ואחד סימן קריאה בסוף המייל.

ואתם יודעים מה קרה?

הגברת הפינית ענתה לי!

וביקשה עוד מידע!

הא!

(אין לי עוד מידע).

(לא נראה לי שיעניין אותה "קוראים לי גם צנצנת").

OMG היא ענתה לצ'יקמוק הזה.

מחר אני אצטרך לחשוב מה לכתוב לה.

אם אצליח להרדם היום.

היום מילאתי את הטפסים למחלקת הסגל הזוטר. אני הולכת לתרגל הסמסטר קורס.

מילוי טפסים דינו צירוף תעודה.

אז כלו כל הקיצין.

באופן רשמי שיניתי בכל המערכות של האוניברסיטה ככה שגם השם השני שלי מופיע.

"למה בחרת?" שאלו אותי בשני מקומות.

"אולי כדאי להשאיר את הכרטיס הקודם, כי זה עולה עשרים שקל להחליף", אמרו לי בעדינות במקום אחר.

ואני? הגיע הזמן.

אבל מפחיד אותי קצת, וצריכה להתרגל.

זה יהיה רשום מעתה והלאה. כן. התלמידים יראו. המרצים יראו. אני אראה.

טיפול בחשיפה? 

הספר של הקורס הוא מפלצת כבדה וקשיחת כריכה באנגלית עם מעט מדי דיאגרמות.

נקודת האור בעניין היא שיש דיסק בסוף הספר. אולי אפשר יהיה לעשות Ctrl+F.

זו נחמתי. בקרוב אתחיל לקרוא אותו.

פאקנשיט, דברים בכל זאת זזים.

כל הבירוקרטיה הזאת של אחרי החגים, מחר אנחנו גם חותמים חוזה מול בעל הבית,

ויש לי פגישה מחדש עם הפסיכולוגית אחרי נצח שעבר (אין לי מה לומר לה, והרי יש לי כל כך הרבה לעסוק בו. לא הולך בינינו),

יו, יו, יו.

(שמתם לב שזה פוסט דחיינות גרידא? לא התעסקתי ולא בחנתי ולא התלבטתי).