שלושה עמדו מול שבריו של שלם-

חכם, שוטה וחולם.

אמר החכם:

הן בדרך ישר אני בא-

מעולם לא רֻחַם, אל-עולם לא נֻחַם

וידע לבי מה נִבָּא.

אמר השוטה:

השלם עומד על כנו.

רק נדמה לי שהוא נשבר.

רק משום שאני שוטה

לא אוכל לתקנו.

וּבָכָה הַחוֹלֵם ביָדְעוֹ:

הלא שֶׁבֶר עם שֶׁבֶר לא יחֻבַּר.

וְכל שֶׁבֶר הָיָה בְּיָדוֹ

לְשַׁלֵּם-

וְחָזַר וְנִשְׁבַּר.

[ל. גולדברג]