היום היה לי כיף עם הסטודנטים שלי, הם באו לשעת קבלה ואני נהניתי מאוד. 

לא סיפרתי לכם, אבל יש סטודנט אחד בכיתה ששואל שאלות של ילדים,

כלומר הוא מבחין בכל מיני דברים ושואל עליהם ונותן לי הזדמנות לספר דברים שבחיים לא הייתי חושבת להזכיר בכיתה.

למשל, אחרי השיעור על מטבוליזם (איך מפיקים אנרגיה זמינה לגוף מפירוק של סוכר) הוא ניגש אלי ואמר לי "רותם, חשבתי על זה: מה זה אנרגיה?"

שבר אותי. הורס. מה זה אנרגיה. אין לזה תשובה אפילו קצת. יצא לי מה שאני חושבת ובינתיים זה די מגובה בתיאור פיזיקלי:

אנרגיה זה  מין הדבר הזה שמתנהג לפי חוק שימור ה...אנרגיה .

לפני זה הוא שאל אותי למה המרצים תמיד מזכירים את המיטוכונדריה בנפרד משאר הגופיפים התאיים. אז נאלצתי לספר לו שמיטוכונדריה הם חייזרים פולשים שכנראה בכלל לא היו שייכים לתאים, והם מתחלקים בעצמם! לבד! ומתחלקים בין התאים כשהתאים בעצמם מתחלקים, והסיבה היחידה שיש לנו אותם בתאים שלנו כשאנחנו נולדים זה שקצת מיטוכונדיות מאמא שלנו הגיעו אלינו יחד עם הביצית. ואז זכיתי להוסיף את השקף הזה גם לשיעור. אבל בחיי שבחיים לא הייתי חושבת על זה אחרת. 

והפעם הוא שאל על תמיסות:ממס ומומס ולמה חשוב לקרוא לאחד מהם ככה ולאחד ככה, אם יכולים להיות הרבה מאוד סוגים של יחסים כמותיים בין ממס ומומס. אמרתי כמו בהגדרה, שממס זה לרוב זה שיש יותר ממנו, ושזה תמיד תלוי בנקודת המבט, ואז הוא שאל מה נקודת המבט משנה בכלל, אז סיפרתי לו שמומסים (או "זיהומים") משנים את התכונות הפיזיקליות של תמיסה ככה שהיא כבר לא מתנהגת כמו שהיה מתנהג הממס הטהור. לדוגמה, כשמערבבים מלח במים, אז נקודת הקיפאון של המים יורדת ונקודת הרתיחה עולה. זאת אומרת תמיסת מלח היא נוזלית בטווח טמפרטורות רחב יותר מאשר מים נקיים. וזה התחיל דיון משעשע על כל מיני ניסויים של חיתוך קרח בחוט ועל איך הפריזר שלי בדירה כשרק עברתי לכאן היה מסוגל להקפיא קוביות קרח (=מים נקיים) אבל לא שום אוכל בכלל (כי כל אוכל הוא בעצם מים עם זיהומים. קוראים להם "אוכל"), ושהיה לי ממש קשה לשכנע את בעל הבית שזה יכול להיות בכלל. 

היה לי ממש כיף. 

גם דיברנו על מחסום דם מוח ועל איך הוא בכלל לא נמצא בכניסה למוח אלא הוא שם שמייצג את העובדה שחומרים מהדם דולפים לרקמות של המוח במידה נמוכה יותר משהם דולפים לשאר הגוף. שלמעשה זה לא שהחומרים לא מגיעים לכלי הדם במוח (כאילו יש באמת מחסום בין הדם של חלק מהגוף לדם של המוח), אלא שהם פשוט נשארים בכלי הדם שבמוח ולא יוצאים משם לרקמות של המוח. ("דייי! אין גוש חוסם בכניסה למוח?! ככה דמיינתי את זה, בחיי!") 

ועל איך מתרחשת המסה של חומרים שונים ("מה זאת אומרת גלוקוז מתמוסס במים ולא מתפרק במים? המים מפרידים בין המולקולות של הגלוקוז אבל לא את הקשרים בתוך המולקולות?") ובכלל כיף לי ללמד אנשים שלומדים ממש טוב,

מספיק טוב שהם מצליחים רוב הזמן להבין את הפנטומימה העילגת שלי. 

ואחר כך הלכתי לעיר הגדולה באר-שבע,

לקנות בחנות של הקוצ'ינים עלים טריים של קארי שאיזה קוצ'יני אחד קטף במיוחד בשבילי מהעץ בהזמנה טלפונית אתמול בערב. חיכיתי בתור עם כולם (היה די עמוס) והייתי ברוח טובה ומרוצה (היה שם איזה בנאדם שנשבעת שקנה 8 קילו של פולי קפה. שאלתי אותו לכמה זמן זה מספיק והוא אמר שלכמה אנשים, ולחודש) והתפעלתי מהריח של הקפה, והמוכר היה נבוך מהתור הגדול והתחיל להעביר אותנו קצת מהר. בכל זאת הרגשתי כאילו הוא נותן לי לעמוד פחות בתור כי אני מספיק צהובה כדי לעבור כהודית, וכי ביקשתי את התבלין שאי אפשר להשיג בשום מקום חוץ מבחצרות הבית של קוצ'ינים.  

ואז באתי הביתה וראיתי את הפוסט של אורלי, שהיא מורה לחשבון בבית העגול, הביצפר הפתוח של פרדס-חנה כרכור.

אתמול היא עשתה יום שאסור בו השימוש במספרים (כי אם לא יבחינו מה חסר, למה שיחשבו שללמוד חשבון זה חשוב?),

והיום- היום האתגר היה לסכום את המספרים מאחד עד 100 במהירות הגבוהה ביותר.

מכיוון שאת הפתרון המהיר ביותר אני כבר מכירה כי גילו לי בתיכון[1], החלטתי לשחק קצת ולמצוא פתרון בלי לסכום באמצעות שיטה אחרת,

גיאומטרית. 

אם נרשום את המספרים מאחד עד 100 כסכומים של אחדות

1

1+1

1+1+1

1+1+1+1

.

.

.

.

1+1+...+1+1+1 עד 100

נקבל משולש בגובה 100 וברוחב 100.

והוא כמעט לגמרי חצי מושלם של ריבוע של 100 שורות של 100 אחדות. 

כלומר הסכום הזה חייב להיות מאוד מאוד קרוב לחצי של 100*100, כלומר ל5000. 

אפשר להסתכל על זה כאילו חילקנו את ה100*100 לאוסף האחדים שכבר כתובים למעלה, ולאוסף אפסים שבדיוק משלים ל100 מקומות בסך הכל בכל שורה.

במרובע מוקטן של 4*4:

0+0+0+1

0+0+1+1

0+1+1+1

1+1+1+1

הסיבה שזה לא חצי מושלם בהחלט הוא, שאת האלכסון של הריבוע לא מחלקים שווה בשווה בין 0 ו-1. צריך להשאיר כולו ב"צד" של האחדים. 

אם היינו מחלקים את האלכסון שווה בשווה בין אפסים ל-1ים, 50 מקומות באלכסון היו מכילים 0 וחמישים מקומות היו מכילים 1, והסכום היה יוצא 5000.

מכיוון שאפשר לראות אפילו בדוגמה של ה4*4 למעלה, שבפועל *כל* המקומות באלכסון מכילים 1ים, 

0+0+0+1

0+0+1+1

0+1+1+1

1+1+1+1

אז צריך בעצם להוסיף לסכום שלנו את ה50 אחדים הנוספים (חצי מ100 שורות) האלה שלא לקחנו בחשבון. ואז מקבלים 5050.

כיף להיות תלמיד בבית העגול, אפילו מרחוק! 

(הבית העגול גם שייך לאותה קהילה שהקליטה את השיר החשוב "בדיוק בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב"). 

ובכל זאת ממש השבוע הבית העגול קיבל צו סגירה. ממשרד החינוך.

אם מתחשק לכם, אתם מוזמנים למועדון המעריכים שלהם להביע תמיכה.   

והלוואי שתמיד יבואו כאלה ילדים פתוחים כמו הסטודנט ההוא ללמוד! גם אני רוצה להיות כזאת!

[1] השיטה הכי מהירה שידוע לי עליה-

רושמים את כל המספרים בשורה מסתכלים על הזוג הקיצוני, הראשון והאחרון:

1+100= 101

עכשיו זוג אחד פנימה: 2+99=101

בהמשך מגלים שכל חמישים הזוגות נסכמים ל101

סה"כ 101*50 שזה 5050.