ש' הלכה היום בפעם הראשונה לעבודה החדשה שלה, ואני בכלל לא יצאתי מהבית. 

"אני די סבבה, אני חושבת", אמרתי אתמול והיא עדכנה אותי: "מותק, את לא קמה".

"?"

"את צריכה שאנשים יתקשרו אלייך ויגידו לך לצאת מהמיטה בשביל שזה יקרה".

זה נכון. 

מכל הדברים שיכלו להוציא אותי מהבית היום (אוניברסיטה, הדבר שאני צריכה לעבור בדואר ולשלוח כבר חודש ימים, פגישה של קבוצת הנשים), 

שום דבר לא עבד. היה קר ואחרי כמה שעות על המחשב גם אין אנרגיה יותר לכלום. בתחילת היום עוד פינקתי את עצמי באשליה שהנה, עוד שעה אני בחוץ,

אבל היה קר והחלטתי פשוט לשבת מול החלון, איפה שהשמש העצובה מצליחה איכשהו להגיע, ולקרוא חומר בסטטיסטיקה. גם הכנתי פלאפל (אני צריכה איזושהיא הצדקה של התעסקות אם אני בכלל לא יוצאת מהבית כל היום), ואפילו בפקודה הצלחתי לצאת (חברים נסעו לסופר ושאלו אם אני רוצה להצטרף. אז הצטרפתי, אבל ברגע שנכנסתי שוב הביתה, בום, חור שחור. עכשיו עשר ומשהו ולא פרקתי את האוכל הזה בכלל). 

תזכירו לי לא לגור בארץ שהשמיים שלה תמיד אפורים ככה, אמרתי לחברים שלי כשהם הקפיצו אותי לסופר או מהסופר,

ועליתי בחזרה הביתה לצפות פיינמן. 

פיינמן- פיזיקאי מעולה. מדבר על מדע כמו בנאדם מרוגש. 

מישהו שפגשתי השבוע וסיפרתי לו על השאלה של הסטודנט עם האנרגיה המליץ לי על אחת ההרצאות האחרות שלו.

אבל הלינק שננתי לכם זה לינק לראיון ספציפי איתו שיש בו דברים ממש מגניבים- כדאי.  

בקיצור נגמר הפיינמן ואמרתי שאלך לישון, ופתאום אני מבינה שעוד יש לי לפרוק דברים

ושמזל שיש משהו בחוץ מחר בבוקר, אחרת גם מחר הייתי נשארת כל היום בבית. 

מה זה

מה זה

מה זה זה.

הלטעות, אגב, היה בקשר לשיר בכלל. 

לשיר הזה שהוא גרסת כיסוי, וחשבתי שהפרשנות שלו לגמרי הולמת,

שככה השיר באמת מרגיש, וחשבתי שאני צודקת ושזה מתחבר לי לגמרי עם שירי הציפורים האחרים,

אבל אז צפיתי בקליפ העליז המקורי וקראתי בויקיפדיה מה הזו ששרה אומרת עליו ונראה שטעיתי ממש. 

ואני צריכה לכתוב על שירי ציפורים ואני אפילו קצת רוצה לכתוב על שירי ציפורים, אבל הקייס שלי פגום עכשיו. 

אז מחר כך. 

אני לא רואה יותר ילדה במראה כמעט בכלל, וזה מטריד אותי ברמות שקשה לתאר.