יש בנאדם שעובד במשרד לידי. אלא שהוא בא רק בערב, ועובד ביום ועוד כל מיני, שעות השינה שלו מאוד מוזרות. 

כשלקחתי ממנו את מספר הטלפון, הוספתי הערה שתזכיר לי לא לנסות לצלצל לפני שאני שולחת אסמס.

כתוב שם "<השם שלו> ישן". ככה, ליתר בטחון. למקרה שאני אשכח.

היום הוא בג'יטוק שלי, וכל מה שבא לי לומר לו זה "שכן, אתה לא ישן, אה?"

אתמול החלטתי להגדיל ראש. היתה הרצאה מיוחדת בתחילת השבוע,

והיא התחילה בזה שהמרצה עיבד את נתוני מדידה בצורה נורא ספציפית,

שאפשרה לו לחלץ מהם כל מיני פרמטרים שהוא אחר כך השווה במערכות שונות. 

זה נראה לי מוכר כשהוא הציג את זה ועבר הלאה, אבל אחר כך ניסיתי בדיוק להבין מה קרה שם,

ולקח לי כמה דקות טובות. וזה אחרי שכבר למדתי את זה, איפהשהוא מתישהו בתואר הראשון.

אם ככה, אז גם הסטודנטים של תואר ראשון שלנו לא יודעים להבין אותו, הבנתי,

ושלחתי התראה למרכזי התכנית, עם הסבר מה חסר והמלצה להכניס את זה לתכנית כך או אחרת.

הייתי די גאה בעצמי. ואז חצי יום אחר כך הסתבר לי שטעיתי בשם של המרצה.

בשם הפרטי. ובשם המשפחה. בקיצור, אף לא חלק אחד מהשם של המרצה היה נכון.

קשה, קשה. למה לבני אדם חייבים להיות שמות? זה מבלבל את צנצנות העולם.

לפני פסח החלטתי להגדיל ראש. היתה אמורה להיות הרצאה מגניבה בסמינר,

אבל אני בדיוק הייתי אמורה ללכת לכנס ולא להיות באוניברסיטה.

אז כתבתי למרצה בנחמדות תקיפה ואמרתי שחבל לי להפסיד את ההרצאה שלו,

ואם הוא יכול שיואיל לשלוח לי איזה תקציר של מה שהוא הולך להגיד, 

או צורה אחרת לעוסה (שעברה פופולריזציה) של אותו חומר,

כי אין ברירה, זה לא התחום שלי, ומאמרים שלמים מהאתר שלו יהיו אוברקיל.

לא קיבלתי מייל חוזר ממנו. במקום זה קיבלנו כולנו הודעה שההרצאה שלו 

נדחית למועד אחר עקב העניין הגדול בכנס שמתרחש במקביל

שזה אחלה, כן, ואני לא מתלוננת,

אבל למה להעביר אותו דווקא ליום שמתקיימת בו הפסקת לימודים?!

(יום אחרי חגיגת השכרות הגדולה של יום הסטודנט)

(כי זה התברר רק אחר כך, כשהעבירו עוד לא ידענו על יום הסטודנט)

אז שוב שלחתי לבנאדם שאחראי על תכנית ההרצאות התראה,

שאין לימודים ביום שאליו ההרצאה הועברה. והוא ענה: אני יודע. לא תהיה. 

אוף  מה אני אעשה עכשיו, מה?

אי אפשר להגיד לאותו בנאדם פעמיים תאכיל אותי עם כפית בהרצאה שלך!