תמיד קורים לי כל מיני דברים שלא כל כך קורים לאחרים. 

היום החתולה היתה בחדר שלי ונזכרתי שאני רוצה ללכת לספריה. מקודם בבית הכנתי פתק קטן עם השמות והמיקומים של הספרים שאני רוצה מהספריה (קומה א', מדפים כך וכך), ונכנסתי במטרה לבלץ את כל העניין, כלומר לעשות בליץ, לקחת ולצאת. אבל קודם הייתי צריכה לעזוב את החתולה, אבל לא רציתי שהיא תלך, אז השארתי את הדלת שלי סגורה והזהרתי את הבחור שיושב מול החדר שלי על תקן מזכירה שאם היא מייללת, שיפתח לה. אין בעיה, הוא אמר. ואם מישהו ינסה להכנס, לירות בו? 

מחונך היטב.

זה אכן המשפט שאני אומרת בכל פעם שאני יוצאת לעת קצרה ולא טורחת לנעול, או שאני עושה משהו שאני רוצה שלא יפריעו לי בו. 

אז הלכתי לספריה, הגעתי למדפים, הם היו בנושאים הנכונים, ואף אחד משני הספרים לא היה שם. התור לספרנית היה ממש גדול וכך יכולתי לעמוד עד שהאסימון נפל, שקומת הכניסה של הספריה היא קומה ב', ושקומה נמוך יותר יש את קומה א' שבה נמצאים מדפים אחרים בכלל עם סימונים ממש כנ"ל, וכתם על השטיח וכתם על המדף ושערה של כסף זוהרת בתלתל שלי לפני שאמצא אותם, ובהם יש ספרים שהם המשך של הספרים שבקומה הזאת, אבל מחלקה אחרת מימנה אותם. וואי בירוקרטיה של אוניברסיטה, אוף.

בקיצור, ירדתי קומה למטה להביא את הספרים שרציתי, ובסוף אחרי שיטוט ארוך מצאתי (אחד מהם ממש מקושקש מבפנים!), אבל השורה התחתונה היא שבקומה א' בעודי מחפשת בין המדפים, מצאתי שם זוג שנמצא בעיצומם של צילומי חתונה. צלם עם מצלמה ענקית, חליפה, שמלת כלה, כל העסק. בין מדף DA לDAF. בערך.

מעניין אם הם יביאו פוסטר לספריה.