המשך קורות האינסטלטור. כמובן שבפעם הראשונה הוא לא סיים להתקין את מה שהוא היה צריך,

אז הייתי צריכה למצוא עוד זמן שהוא מסוגל להגיע לדירה שלי וגם אני שם לפתוח לו את הדלת. 

ניסיתי ערב של איזה יום: לא עבד. אמר שיבוא ולא בא.

ניסיתי אמצע היום באחד מימות השבוע: כנ"ל, חוץ מזה שתוך כדי המתנה שנ"צתי ממש טוב.

בסוף כשחזרתי מהקניות ביום חמישי הוא צלצל: אני בסביבה, מתאים? מתאים, אמרתי לו. רק תן חמש דקות להגיע הביתה. 

באסה, אז לא אוכל ללכת לצעדת השרמוטות של באר שבע. אבל בינינו, חום אימים. אז ניחא. 

הגיע, בעודי מפרידה את ערימות השקיות.

התקלקלה המעלית? שאל בתוכחה לנוכח כמות המדרגות

כן, אמרתי לו. כבר בשנות השישים של המאה הקודמת והועד לא רוצה להשקיע בתיקון. 

הלך לתקן את הברזים. "אז מאיזה מושב אמרת שאת?"

המממ. הרמתי גבה וחייכתי לעצמי.

זו כבר פעם שלישית, משמע: זה לא מקרה.

הגיע הזמן שתשימי לב. 

(אתם מבינים, בדרך כלל, אם גברים מעירים לי על המראה שלי בלי לעשות פרצוף נגעל,

זה בדרך כלל אומר שהם נמשכים אלי ולא יודעים איך לאכול את זה. 

כבר קרה לי פעם, בצבא,  

שמישהו אמר לי "למה את לובשת את המכנסיים כל כך גבוה?",

ועניתי לו "הו, תודה מותק, לא ידעתי!")

אני ממשיכה לפרק את הקניות. ערימת צנוניות שצריך להפריד מהגבעולים ולשטוף. 

- תימניה? (תרגום: מי העדה הכי מושכת בין השחורים? הוא לא ינחש הודית למרות שזה יותר מתאים...)

- חצי עיראקית. (אני משתפת פעולה, בסדר, נזרום עם השטויות האלה)

- אני מבין עיראקית מהבית (מצא במה להאחז. חבל שזה כזה עלוב) 

עוד קצת קשקושים על עיראקים. אחר כך:

- שלא תביני אותי לא נכון, המושבניקית ההיא שאת מזכירה לי היתה יפה (LOL, אתה ממש מסתבך פה חבוב)

- אה, זו מושבניקית ספציפית היתה? (ואני הייתי בטוחה שזו הערה על הרגליים שלי...)

- כן, דווקא יפה היתה (אתה מדבר יותר מדי על מישהי אחרת, תיזהר)  

- סבבה. 

- טוב, אני יורד לפתוח את המים, ואין מעלית אז אני לא חוזר לבדוק בעצמי,

בואי כאן תפתחי ותסגרי את הברז, ואני אצלצל לשאול אותך מלמטה, אחר כך תחזרי לצנוניות שלך. 

(מה, כבר אתה הולך ולא חוזר? חשבתי שקורה כאן משהו)

~טלפון~

- עובד, עובד. 

- טוב, ביי. 

הלך.

נו, זה לא בסדר. 

לא הספקתי להגיד לו שום דבר מפורש, וגם הוא לא. 

שולחת אסמס לשירי: 

- מה דעתך על הניסוח הבא: שלא תבין אותי לא נכון, אבל רוצה להיות מאהב שלי? 

- חחחח איך אפשר להבין את זה לא נכון?

- בדיוק.

אבל אין לי אומץ והזמן עובר, וזה מפסיק להיות רלוונטי. 

עד שאתמול קיבלתי אסמס:

- מה מצב הברז הכל בסדר? 

TA DAAA! צדקתי. סבבה.

- כן, תודה. שלא תבין אותי לא נכון, אבל אתה רוצה להיות מאהב שלי? 

- לא מבין. 

face palm, מה אתה צריך שאני אצייר לך את זה? 

- אין מעלית, והמושבניקית מבת ים, אבל אתה מוצא חן בעיני ואתה מוזמן שוב (אם לא רוצה, חבל, אבל גם טוב).

זה נהיה נחמד. הוא אומר כן ואני חושבת לעצמי: יופי, לפחות משהו. אבל אז מסתבר שהוא יותר מוצלח ממה שהתכוונתי שהוא יהיה:

- דרך אגב אם את אוהבת שירה אני מנגן על גיטרה

- אין לנו גיטרה אבל זה יכול להיות מעניין :) איזה סוג של שירים?

- לי יש גיטרה. שלמה ארצי, קצת לועזי, שירי ארץ ישראל ומה שבא.

- מעולה. זה בדיוק מה ששרים במושב. 

אחרי זה הוא בודק אותי ואני אותו: בת כמה, באיזה סטטוס, מה אוהבת לעשות בשעות הפנאי... 

"גם אני פנוי ומחפש, אולי ייצא מזה משהו טוב". 

שולחת לו חיוך.

אולי הייתי צריכה להגיד לו

שאני לא מונוגמית ושסוף השבוע הבא כבר תפוס על ידי מאהב אחר,

אבל נראה לי שזה יחכה עד לפגישה פיזית.