בחיי.

סוף הסמסטר מתנהג אלי יפה.

חוץ מהחתולה, שהקיאה לי על השולחן [1].

התלמיד שהכי התחברתי אליו אינטקטואלית בקורס שתרגלתי הסכים להיות עוזר המחקר במחקר שלי.

הוא גם איש טוב. הוא זה שהלווה לי את הבלנדר מלכתחילה, ולכן זה שידע לגלות לכולם שזה משהו שאני רוצה.

זה היה רעיון של ד'. גם היא חושבת שהוא מוצלח, מהקורס שהוא לקח אצלה.

חוץ מזה, יש מרצה אחד, ההוא שבמסגרת סמינר שלו הרציתי את ההרצאה האקדמית הראשונה בתולדותי,

שאני מעריכה אותו מאוד כי לא היה אכפת לו לקבל את הביקורת שלי ולשלוח אותי לקריאה מתקדמת,

ולא היה אכפת לו כשהביקורת שלי נוסחה בצורת בדיחה ואפילו סיפרתי את הבדיחה בכתה.

זה היה בשנה שעברה, וזה שעבר טוב גרם לי להרשות לעצמי להסכים לתרגל כיתה השנה.

לא מזמן שלחתי לו מייל עם מאמר שקראתי לאחרונה באותו נושא, ואכן זה עניין אותו.

איזה כיף כשדברים כאלה קורים.

כשהתגלה שהמכשיר במעבדה של המרצה של הקורס שאני מתרגלת לא עובד, נכנסנו (ד', אני, והניסוי שלי) לצרות.

לתקן עולה כסף שאין למעבדה. לבקש ממנו לתקן עולה במחויבות שאולי יש לו לד', אבל לא נכון לנצל אותה.

לבצע את הניסוי במעבדה של מישהי אחרת גם עלול לעלות יותר מדי, וגם באופן אישי יש לי מצוקה רצינית מול האשה הזאת.

אם חייבים במעבדה של מישהו אחר, אמרתי לד', למה לא אצל ההוא מהתרנגולת הכדורית ולא אצלה?

אני לא מבינה אותה בכלל, ואותו אני מחבבת.

אה,לא ידעתי שזו אופציה, אמרה ד' ותוך עשרים שניות בערך ביררה דרך סטודנט אחר שלה מה הציוד אצל מר תרנגולת

באחד משלל אירועי סוף השנה שהיו השבוע, ד' ניגשה אליו ושאלה אותו והוא הסכים שאערוך את הניסוי אצלו.

הוא אפילו נותן לנו הנחה משמעותית מאוד בעלויות. אני יודעת שזה לא רק בגלל ד' הפעם. הוא גם מחבב אותי.

ד' אמרה גם: ומעריך.

התזה בעייתית גם מסיבה אחרת:לא בטוח שאסיים אותה בזמן.

את החשש הזה העלה במפורש דווקא המרצה שאני מתרגלת את הקורס שלו, כשעוד דיברנו על המכשיר המקולקל שלו.

בגלל כל אלה ועוד, הוא קבע פגישה דחופה עם ד', אבל רק בעוד שבוע, כשהוא חוזר מחו"ל.

כשאני מדברת על זה עם ד', היא די מנפנפת אותי.

בינתיים התלמידים בקורס נתנו לי את המתנה המרגשת והמושקעת והמתאימה ביותר האפשרית, ואני כתבתי להם מכתב תודה.

שלחתי להם אותו מהמערכת האוניברסיטאית. כך שאוטומטית (לא לגמרי בכוונה ולא לגמרי לא) המערכת כיתבה גם את המרצה.

"כל הכבוד!(הוא ענה)

טוב לדעת שהילדים יודעים להעריך את העבודה הקשה והמסירות שלך.

אני באמת שמחה לשמוע שהוא אהב את מה שהוא ראה כשעבדנו ביחד.

קיויתי לעבוד במעבדה שלו על הניסוי שלי ובאסה לי שהמכשיר שלו לא עובד.

אבל בינתיים לקחתי בשתי ידיים את המחמאה שלו וניצלתי אותה:

אחרי דברי תודה מסויימים:

"נהיה ריאליים: 

אני נפגש איתה בשבוע הבא, הוא אמר. אולי כדאי שלא תגיעי לפגישה? או תאחרי בחצי שעה?

הוא הסכים הוא הסכים הוא הסכים, לזכור את האינטרסים שלי כשהוא מדבר עם ד'.

הם חברים כבר שנים, והוא כל כך טוב בלהעביר חדשות רעות, אני חושבת שככה יש סיכוי שהיא תקשיב.

לא שהמצב האובייקטיבי מהמם, כן? אבל המון אנשים מתגייסים לטובתי,

וכולם לא מהשמיים אלא כי יש בינינו מערכת יחסים כלשהי.

אני מתחילה לחשוב שאני עושה משהו נכון.

[1] היא שתתה יותר מדי בשקיקה אחרי האוכל (אני יודעת שהיא אכלה קודם, כי פגשתי את האוכלעל השולחן שלי, תודה ששאלתם). אחר כך התחלתי לתת לה לשתות קצת, ואז לשתות לה את שארית המים מהכוס. חתולה שמנסה לדחוף את החוטם לכוס ריקה ואחר כך טובלת בה כף שלמה כדי לוודא שבאמת אין בה מים זה די משעשע. אני מבינה שהיא צמאה, מסכנה. אבל אני לא בקטע שכל החדר יריח כמו קיא של חתולים. יש שטיח מקיר לקיר .