הבית החדש של מיכל ובן זוגה. רואים מהחלון דקל ואקליפטוס, ומיד אחריהם את נהר הירדן.

כןכן. הבית במרחק של פחות משלוש דקות הליכה מהנחל. 

המים קרים מדי עבורי, כמובן. אבל עדיין!

אני שוב בבאר שבע, חזיה אחת יותר (מלקחי הויפאסנה: בלי ברזלים, ומסתבר שהפעם ההערכה היא שאני במידה 70GG),

220 ש"ח פחות (בלי ברזלים הן יותר זולות), ולא אכפת לי גם להמליץ, כי היה נחמד.

ההסתייגות העקרית שלי היא שיש גם מחירי עתק. 

יש קריוקי חגיגי חסיום החג מחוץ לבית שלי, ונשמע שמי ששר כרגע עוד לא יודע לדבר. 

לא תמיד זה אומר שהם שרים רע, דווקא. גם הביצוע הזה לא נוראי בכלל. 

היום אכן התעוררתי בשבע, ישבתי מדיטציה ואז נרדמתי עד 12: 

זה לא עובד זה.

הצעד הבא- עצה מפסיכיאטר.  

מאמא קיבלתי ליום ההולדת שתי סכיני מטבח, ומעוד ידיד מטחנת תבלינים. 

את הסכינים עוד לא בדקתי והמטחנה קצת מבאסת, אבל עדיין מאכילה אותי. 

רשמית, זה יום ההולדת העברי שלי. ללועזי יש לי עוד כמה ימים. מוזר בעליל. 

היה נחמד מאוד באייקון, שוב בזכותו של ג'.

איך שש' אמרה: אני מזהה כאן דפוס. 

ומיכל אמרה שאני מאוד לא נעימה ואפילו עוינת כלפי ש',

ושאנחנו צריכות לעשות בינינו שיחה רצינית כבר כמה שנים.