המב הרוח שלי קודר: הכל נראה כמו מטלה,

אפילו הביקור של ג', שבדרך כלל משמח אותי מאוד,

הופך לסדרה של "צריך"ים: צריך להכין אוכל וצריך להנהן כשהוא מתלהב

וצריך למצוא דרך לומר לו שכל מה שאת רוצה לעשות זה ללכת לחדר השני ולישון. 

וכל זה כאשר כל מה שאת באמת מעדיפה זה להיות אחרי כל זה, רצוי תוך שינה.

כן, אנהדוניה מעולם לא היתה מלבבת יותר.

(אני חושבת... לישון כדי לראות אם מהצד השני זה יהיה ככה גם.

בינתיים הלילה בין אתמול להיום לא שינה את המצב, אבל you can't blame a girl for hoping)

מתנה שיר מנחם ועדין.