היתה אתמול מסיבת פורים. למעשה, היה אתמול יום. 

היתה בו שמש מתי שיצאתי מהבית, והרבה גשם בין לבין. 

והיום עדלאידע בשדה בוקר, שירי ואני החלטנו בפעם הרביעית בארבע שנים שאנחנו הולכות, 

ברגע זה אני לא בטוחה שזה יקרה מהצד שלי, כי אתמול השתכרתי לראשונה מזה הרבה זמן,

ואני לא בטוחה שאני מוכנה לעזוב שירותים ממוסדים למשך זמן ארוך מספיק. 

התחפשתי יפה ואני שמחה כי קיבלתי לפחות אביזר אחד לפורים מהקטה,

קניתי אביזר אחד לפחות לפורים עם המכונף, והכנתי אחד בעצמי תוך שימוש בדרמל. 

אבל להיום התחפושת לא תעבוד כי אין בה מספיק שכבות בשביל לצאת בה החוצה

וגם ב' לקח את האזניים שלי איתו בסוף המסיבה. הקרבתי אותן כי אני רוצה לחזור לקשר איתו. 

אני רוצה לחזור לקשר איתו כי אני לא רוצה להרגיש כמו במהלך השבוע שעבר שוב כאן בבאר שבע. 

יכול להיות שמהלך טוב בשבילי עכשיו יהיה לעזוב את באר שבע. 

יכול להיות גם שזו תהיה פחדנות וחוסר התמודדות מצידי. 

בכל מקרה, אין לי הרבה באף מקום וזה עצוב. 

ראש החוג שלנו גר בשדה בוקר והזמין את האנשים לעבור אחרי העדלאידע (או במקום). 

מתחשק לי לעשות את זה, כי אני עדיין אוהבת אותו מאוד, אבל זה בטח לא יקרה, 

ויש מצב שלפעמים סוג כזה של חרדה חברתית יכול רק להועיל לי. 

אבל אם שירי תרצה אנחנו נעשה את זה. 

תרגישו טוב, אתם וגם אני.