אוהו, מה שמגע מביא. 

הייתי בסוף השבוע הזה בג'אם של קונטקט אימפרוביזציה, 

והיה לי שם נעים. נעים זו לא מילה. היה לי שם תרפוייטי. 

גם פגשתי את המכונף, ש"מסכן", יש לו רק תחום עניין אחד לאחרונה

("ומה שלומך חוץ מההריון?" "אין הרבה חוץ מהריון, זה כל מה שמעניין אותי עכשיו")

והיה לגמרי בסדר, אני מרגישה פחות שבירה עכשיו בהקשר הזה יחסית לכמה שהייתי לפני חודש, 

אולי זה עוד ישתנה אבל היי, בשביל מה יש בלוג אם לא בשביל להשתעשע מהתנודתיות בכל זה. 

אבל בעצם אחרי שישבנו בחוץ ופטפטנו קצת נכנסתי והיתה לי הרגשה שאני לא הולכת "לשחק" בכלל על הרחבה, 

רק לשכב בצד ולהסתכל על אחרים רוקדים ומתגלגלים, אפילו לא ממש התחשק לי לרקוד עם אחד הקבועים שבדרך כלל מסוגל להרקיד אותי למרות שאני לא יודעת להיות פרטנרית בהקשר הזה הרבה מעבר ללהגיב. לשמחתי הוא בדיוק רקד עם איזו מתחילה אחרת ויכולתי לצפות ולשמוע אותו מדריך אותה ונותן לה כל מיני נקודות מהן היא יכלה לאלתר. זה היה יפה אבל מאוד לא היה לי כח להיות בעצמי בסיטואציה הזאת. 

מה שקרה אחרי כמה זמן ששכבתי על הרצפה ונעתי קצת לפה, קצת לשם, מול הקיר, מול הרצפה, מול עצמי, זה שהגיע מישהו עם רגל ושם אותה קרוב אלי, בנוגע. מישהו עם רגל הזה הוא מישהו שיצא לי לרקוד איתו כבר בעבר. הוא ארוך ארוך ארוך ארוך (גבוה ממני בשני ראשים לפחות) ועדין עדין עדין עדין. יש לו כאבי גב כרוניים ולכן הוא לא משתתף בריקודים החזקים והקופצים, הוא רק מתגלגל בעדינות איתי ועם שכמוני. 

שמחתי בעדינות שלו ושמחתי כשהוא בא להתחבק איתי. מוזר, להתחבק במשך שעתיים עם בנאדם שלכאורה לא מכירים כמעט בכלל. 

מוזר, שחיבוק של בנאדם שאני לא מכירה כמעט בכלל יכול היה לגרום לי להרגיש מיד מוגנת ועטופה,

ויכולתי להרשות לעצמי להיות פגיעה בתוכו, ולבכות אם רציתי או הייתי צריכה, ואחר כך לנוח, ולפעמים להיות פרועה.

התגלגלנו וצחקנו והגבנו למוזיקה ולעוד כל מיני דברים.

זה מצחיק ומיוחד כשאדם יכול לעקוב אחרי הרמזים שלך ולעשות אתך ואתם דברים שבמציאות אי אפשר לעשות אותם:

אני נשבעת שמתישהו "הרמתי" את הזרוע שלו באמצעות האף. למה? ככה! כי גמדים יכולים לעשות דברים כאלה. 

המוזיקה התקלקלה והתחילה להיות צורמנית וחזקה, ואני החלפתי תפקידים וסתמתי לו את האזניים בהגנה. 

למה? כי נראה היה שהוא סובל מזה יותר ממני ורציתי להחזיר לו קצת מהטוב. 

כן. 

החוויה היתה מרגשת מאד מאד. חוץ מלהודות לאיש הארוך הזה

זה גרם לי לחשוב הרבה על טיפול במגע והאם יש דבר כזה שלא מזיק,

שהוא לא במסגרת של נדיבות אקראית בין אנשים.

(אבל אילו הייתי יכולה תמיד לסמוך על נדיבות בין אנשים, הייתי מעדיפה.

לדעתי בגלל זה האיש הארוך נודד בין ג'אמים של קונטקט כמה פעמים בחודש.

אני מבינה אותו כל כך).  

חוץ מזה - השגתי מסג'ר!!!