הם אנדרטת הנגב 

(צילום מהאינטרנט)

ששירי סחבה אותי אליה היום כחלק מהסיבוב. "סחבה" אני מתכוונת הציעה לי ללכת אליה כשהאנדרטה הופיעה בטווח ראיה ("כןֱ!"),

ואז הוליכה אותי בשביל העוקף הא-ר-ו-ך בעליה לשם. כאילו אנחנו אוטואים. 

(בדרך חזור תפסתי בשביל שתינו טרמפ למטה כי רציתי הביתה ופיפי).

זו הפעם הראשונה בשנים שאני גרה בבאר שבע שאני עולה לאנדרטה.

בפעם הקודמת הייתי כאן עם הלמות הלב באחד בטיולים שלנו. זה היה בתחילת הבלוג והיא הראתה לי כל מיני פינות. 

"ברור לך שתצטרכי להתמזמז איתי" אמרתי לשירי והיא החזירה לי "דווקא בפעם האחרונה שהייתי באנדרטה נפרדתי מחבר". 

היה שם מגדל תצפית סגור, שיש בו חרכים בכל מיני גבהים, ובכל כיוון של רוח הוא משמיע צליל חליל אחר. כמו ים במדבר. 

אחרי שרוב האנשים הלכו עוד נשארנו על אחת הצורות הגבוהות יותר. היתה רוח חזקה וזה שחרר אותי לשיר. 

also קערה של חלב סויה עם שיבולת שועל קלויה, בננה ותמרים (אוף, שכחתי את הפקאנים )

אין כמו נחמות

נחמות הן נחמדות מאוד. 

(נפל דבר: הנטורופטית אמרה לי לא לאכול יותר ממתקים וכן לעשות יותר פעילות גופנית. high five עובדיק)