כי הפייסבוק (לא כולם כאן ממילא חברים שלי בפייסבוק?) קיבל תמונה עם הפרצוף שלי לדבר הזה: 

מה זה: איך שהשיער שלי נראה אחרי שהוא נחפף ולא מסרקים אותו. נהיים בו בקבוקים, בקבוקים בכל מקום. 

למה זה טוב: זה הדבר הכי נחמש שאפשר להציג בתור מה שעשיתי היום, היות ולא יצאתי מהבית כל היום וסתם ישבתי או ישנתי.

יש שאלון דכאון שיצא לי למלא בחודשים האחרונים כחלק מניטור עצמי של מה שלומי.

ככל שיותר גבוה זה יותר רע והצלחתי לרדת מאיזור השלושים לאיזור ה10 תוך כמה זמן לפני מה שהיה.

עכשיו מילאתי אותו שוב וקיבלתי קצת מתחת לחמישים, סופרייז סופרייז.

כאילו לא שמתי לב קודם שאני ישנה, בקושי אוכלת ולא יוצאת מהבית.

האנשים של היום הם לא האנשים של הלילה:

אבל בערב שירי באה ולקחה אותי באוטו אל חלק אחר של העיר (שאליו היא נסעה בלי קשר אלי), ושם היא השאירה אותי ללכת הביתה לבד.

זה הרבה פחות גרוע ממה שזה נשמע, כי למעשה כל מה שהייתי צריכה כדי ללכת הליכה נמרצת של כארבעים וחמש דקות

היה (לצאת מהבית, ואז) להיות מספיק רחוק מהבית ולרצות להגיע אליו בהליכה נמרצת.  

מחר תבוא מיכל ואולי אוכל לבכות יותר. 

מה שהכי מלחיץ אותי בקשר להיום זה שחשבתי לעשות משהו ואז הרגשתי שאין בזה טעם. 

הדבר השני שהכי מלחיץ אותי בקשר לזה זה שאני כנראה אצטרך לעשות דברים פעילים כדי לצאת מהמצב הזה, 

ולא בטוח שבכל רגע נתון יהיה מספיק רק להשאיר אותי רחוק מהבית ולתת לי לעשות את ההליכה.