(כי אני לא רוצה שזה ייעלם, אבל זה מ2001 ואל תדאגו). 

שוב אינך רחוקה

וכבר אין הצדקה

לפרפור געגוע אורב

שתופס עוד בסיס ומוצב ועמדה

במרחב המוגן של הלב

לרגשה לא ברורה
בלי מתאר, בלי צורה

ואי שקט אביך, ערטילי

שבן רגע תוקף וכובש וחולש

ומתריס בפני: "את שלי!"

בפינה, קצת דחוקה

וקמצוץ מצוקה

מתיישב, מתברג וקודח

מתנחמת מעט בכמה שברי את

במראה ובקול ובריח

לא אומרת נואש

יורה צרור מקושקש

של צלילים (בלי מובן, כרגיל)

ככפוית חרדה מסרבת פרידה

שהיא בלתי חוקית בעליל

כמו תמיד, רחוקה

שוב צונחת שתיקה

ואופפת סמיכה וקורעת

התאבן המרחק,

עוד תירוץ כבר נדחק

לא רוצה לגלות- ויודעת.