שיניתי את שעת היקיצה המוגדרת שלי לשבע בבוקר

והפלא ופלא: פתאום אני לא סובלת יותר מלקום.

אתמול בדרך לאוניברסיטה עברתי ליד שער גדול.

מאחורי השער, אני יודעת, עומד לו עץ תפוזים סיניים.

אבל לא רק, הפעם. הפעם עמדה בחוץ גם אישה ותלתה כביסה.

ברכתי אותה בבוקר טוב, החמאתי על העץ היפה ושאלתי אם מותר לי לקטוף קצת.

היא אמרה שכבר עכשיו אם ארצה, היא תוציא לי שקית. אבל מיהרתי לשעור הריק של ד'

אז סיכמתי איתה שאבוא ביום אחר. שבת? לא שבת. סתם יום אחר, אם השער פתוח פשוט תיכנסי.

איזה כיף זה. 

ואחר כך דיברתי עם איש שיחי האינטרנטי, דיברנו על חלומות והוא הציע לי לכתוב את שלי בבוקר

ומפה לשם דיברנו על דרך האמן ועל דפי בוקר ואולי נעשה במקביל שוב. מישהו רוצה להצטרף אלינו?

בערב ישבתי בבית ועשיתי מה שג' קורא: להקדיש זמן למנוחה.

ישבתי וקראתי ספר מהספריה ואז הצצתי בשעון ונזכרתי שזה יום שלישי ויש קפצוצים.

ג' הציע גם: אם עמוס לך אז תקחי חלק מהימים כימים אופציונליים. 

אבל אז אני עלולה להשאר תקועה בבית כל החורף, מחיתי. 

אז תבחרי אם ללכת לא לפי מה שבא לך אלא לפי איך שתרגישי אחרי.

זה שכנע אותי: אמנם היה לי מאד נעים, אבל אחרי הקפצוצים טוב לי. 

ז הלכתי וקפצצתי והיה נחמד מאד. לא נשארתי עד מאד מאוחר,

כי לא נראה לי שזה יוסיף לטוב שלי. 

אז חזרתי הביתה ופתאום נזכרתי ששבוע הבא כבר חנוכה

והתחיל להתחשק לי להכין לבד חנוכיה

ואני מתכוונת לקחת פקקים של בירה מהפאב האלטרנטיבי החמוד שלנו ודבק חם מאיפהשהוא גם ולשחק קצת.

איזה כיף זה כשיש חשק לדברים! וכשאנשים טובים אלי סתם בלי סיבה.