ג' בא לכאן עם הצעצוע החדש שלי ועם לפחות ארבעה קילו פחות. 

היה חולה במחלה מהסוג שמוציא את כל מה שמכניסים לפני שבועיים,

ואחרי זה טרף אותו משהו גדול

ועוד לא הרפה מספיק בשביל להעביר את התיאבון.

ליטפתי אותו ולא ספרתי,

אבל יכולתי לספור לו הסכנתי לזה:

צלעות, כסלים, פיקת המרפק.

הסתכלתי בעיניים שלו ולא שרתי,

אבל בראש שלי התנגן הביצוע של רביץ לגולדברג:

למי שאינו מאמין קשה לחיות השנה. 

שידלתי אותו וכל הזמן חשבתי על חברתי ש'

שמסוגלת לקחת צללים ולהחזיר אותם לצלם אנוש

היא מתחילה בלשאול "מה אתה צריך?",

אני בדרך כלל, במצב הזה, הכי צריכה לא לענות על שאלות

או לפחות זה המענה המתריס, השומט, המרחיק שלי. 

ולכן אני מכירה גם את אסטרטגיות ברירת המחדל שלה:

להסתכל בעיניים. ליצור מקום שאפשר לתת בו קונטרה פיזית,

כי כשפועלים, אפילו במשהו, קשה יותר לא להיות בכלל.

לא יודעת אם זה עבד. 

אני חושבת שמעט, בסך הכל גם קצת החלפנו משאות,

הוא יצא כבוי מעט פחות, אני יצאתי עם חשק לדוש משהו ודחף לנקות את הבית,

שממשיך להתנקש בי באלף דרכים קטנות כל היום. 

אני רוצה לנקות כאן ואשמח שתלך, הפתעתי את עצמי ואמרתי לצללית שישבה במטבח.

הוא הנהן. אחרי כמה דקות הוא בא לשאול מה הדרך אל האוטובוס.

הסברתי לו, אבל אז התחייך לי: לבוא איתך?

והוא חייך אלי בחזרה והנהן. 

הגוף שלי שמח שמח זורח זורח   

מהאינטראקציה בין פה לבין שם עם ג'

הגוף שלי שמח שמח זורח זורח,  

אפילו מחליק לי את ההצקה הבלתי פוסקת של החתך בחלק העליון של האגודל,

עליו מעדתי פעמיים היום.

הגוף שלי שמח שמח זורח זורח אבל יש לי ספק:

האם עשית את זה כדי להסיח את דעתי?

לא פתחת בסוף כרטיס באתר ההיכרויות, אני ספק נוזפת בו.

אני שיניתי את שלי וכל מיני אנשים מדברים איתי עכשיו, אין לי זמן ואין לי מקום בשבילם, אתה זה שצריך לפתוח כרטיס.

למה? הוא מתחכם. את חושבת שאז מי שמדבר איתך יבוא לדבר במקום זה איתי...?

הפרופיל החדש שלי משעמם יותר, אני עוברת נושא. אבל אני עושה דברים בעניין: סדנת חנוכיות.

זה כבר הוציא אותי מהבית אל מקום שכוח אל בבאר שבע כדי לקבל אקדח דבק,

ובשביל פקקי הבירה שאני רוצה לשים בהם את הנרות כבר הלכתי עם ת' לפאב.

היה נחמד אבל פקקים לא יצאו לי מזה, אז 

ביקשתי מבית המרזח הרוסי כאן במרכז המסחרי הסמוך.

 הבנאדם אמר לי "אין בעיה, בואי בערב", וכשבאתי הוא אמר לי "אין הרבה"

ורוקן אל השקית שלי שני חופנים שלמים של פקקים.