שותפיקו חזר מהקיבוץ: "הבאתי עוד תפוזים".

 הלכתי לבית של מישהו שאמר שיש לו זרעים של קארי. הוא הראה לי איזה גודל של שיח קארי גדל בחודשיים. הגובה שלו לא עולה על חמישה סנטימטר, אבל העלים ריחניים מאד.הוא נתן לי גם זרעים של משהו שקוראים לו "פלפל כוכב" ואלה פלפלים שגדלים קטנים וחמודים. הוא נתן לי אחד יבש שיש בו זרעים ועוד אחד, טרי, ביד. בדרך הביתה אני נוגסת בו, וחצי מתחרטת: זה חריף, אבל לא עד חורמה. מהרהרת בלקחת ביס נוסף, ומחליטה נגד. ליתר בטחון.הפלפלים באמת בצורה מצחיקה, פחוסים ומצולעים. הם מזכירים לי מתנות קטנות. השיר נדבק אלי. יש  אותו בריקודי עם וזה גם הצלצול בטלפון האישי של המזכירה שלנו. 

אני אורזת לי אוכל למחר: סלט אורז וסלק מבושל, פרוסות שומר בלימון.

השומר בלימון על פי מתכון של השותפה. היא סיפרה לי עליו בצורת "נשנוש שהשותפה הקודמת היתה מכינה ותמיד היה במקרר". מצא חן בעיני הסיפור, אז התחלתי גם להכין כזה לפעמים.

 נזכרת שהשותפה שלי באה עם גרנולה מוכנה לא מזמן, ואמרה בדרך אגב ש"יש אנשים שמכינים בבית".

נכון, אבל אני מעדיפה לשמור את התפקיד הזה לאמא של המוצלח מהאוניברסיטה, אני עונה

הוא מכבד אותי תמיד. וחוץ מזה אם יש בבית גרנולה היא מיד נגמרת. 

אבל את השיבולת שועל בתפוח שלקחת היום לא אכלת, היא מציינת בשום שכל, וזה בסך הכל יותר בריא מקנוי... וגם אני הרבה יותר אוהבת,

ופתאום נופל לי האסימון ואני אומרת לה: אז למה לא תגידי שבא לך שאכין, זה יעבוד כל כך הרבה יותר טוב משתשכנעי אותי שזה טוב בשבילי.

אתמול ש' גרסה את כל האגוזים שהיו לי בבית לטובת קראמבל לפאי שלה. ויש לי עכשיו אבקת אגוזים, ועדיין לא נגמרה השיבולת שועל.

נראה לי שמחר בבוקר אערבב אותם במעט סילאן ואולי אפילו בתפוחים קצוצים דק דק ואניח להם להיצרב מעט בתנור. הלוואי שיצא טעים. 

היום הכנתי חנוכיות לקראת הסדנה של מחר, וגם טיילתי למצוא כמה בסיסים לעבוד עליהם.

כמעט לא הייתי בחוץ, אבל קראתי את הספר של גיל חובב "סוכריות מהשמיים". והיה נעים.

הכי אני אוהבת בשבת בבוקר את האלכימאות, שילוב של טכניקה ואמנות, של השקיית העציצים.

אני יוצאת עם דלי גדול למלא את מאגרי המים הפנימיים של העציצים, ממלאת עד שהמים מבעבעים בצינורות ומטפסים למעלה, מרווים את האדמה. 

בשבוע הבא כבר יגיע הזמן להסיר את העלים החיצוניים של החסות, אחרת הן יהיו צפופות מדי. יהיה לי אוכל מהעציצים שלי, וזו גם התרגשות וגם מעמסה: מה חסה עכשיו? ולמה ירקות של חורף הם כאלה דברים שאוכלים בתוך סלט, שהוא אוכל קר? מה ההגיון בזה?

דלי אחד לא מספיק ואני חוזרת אל הברז בשנית, כריות הידיים מאדימות מידית הדלי וזה לחץ נעים של עבודה קצרה עם סיפוק ארוך. החתול נוהם עלי: מתי אתן לו את התשומי שלו? העולם יפה בשבת בבוקר, בעשר הדקות שבהן אני משקה את העציצים. 

ןאני גם יוצאת ממנה יפה היום, עם קערה שמונחות בתוכה צנצנות של שיבולת שועל ותערובת אגוזים וגרעיני חמניות וסילאן. מחר כשאקום תהיה לי ברכת השלום הזאת שתישא אותי אל שבוע מתוק.

הלוואי.