שאמרה לי שיחסית לשכיחות תאונות הדרכים הקטלניות בישראל, מוזר שאנחנו לא מכירות אף אחד שנהרג בתאונת דרכים

ואז, בלילה בין חמישי לשישי, יעל. 

יעל לוי-חזן, בת זוג והורה, מאזינה מופלאה, אשת מילים נהדרת, דוברת בחסד. 

לא רק חסד מרום אלא גם חסד לבה שלה עצמה. אגרוף ויד פתוחה במאבק הקווירי.

היא נהרגה במקום. בדרך מפה לשם בחיים טובים, מורכבים ועמוסי משמעות. 

רציתי לכתוב היום שטויות.

לספר שלפני כמה ערבים השותפה שלי שאלה למה אני לובשת את הכותונת הפוך, ואני אמרתי שהיא רכה גם מהכיוון הזה,

והשותפה אמרה: ציפיתי לתשובה יותר מצחיקה. אז הסברתי עוד כמה דברים, עוד סיבות שזה לא משנה, ובסוף אמרתי: וממילא אני ישנה בחושך, בעיניים עצומות. או. היא אמרה. את רואה. אמרתי לך שזה בסוף יהיה מצחיק.

שאתמול ישבתי עם ג׳ בשולחן האוכל ומשהו מחוץ לשדה הראיה שלי התנדנד ונקש בקול עדין ושקט ושיגע אותי.

השותפה עמדה ליד, וכשאמרתי ״משהו מתקתק כי הוא לא יציב, צריך למצוא את זה ולייצב את זה״, היא שלחה ידה ישר לדבר הנכון, הזיזה אותו קצת, וזה עבד. ״את יודעת, זה פחות או יותר מה שאני עושה למחייתי״, היא אמרה. היא מכונאית רכב.

עוד שבועיים חנוכה. זה יהיה שבוע אחרי השבעה של יעל ושנה לדןוג. וMJ תבוא לארץ.

אני באופטימיות זהירה בקשר לביקור שלה השנה:

נראה לי שהיו דברים יותר גרועים השנה. זה לא יפחיד אותי.

מאיך שזה נשמע, בעצם אולי אני בפסימיות זהירה. סיים סיים?