בגלל זה הוא לא עשה עדיין שיחת "יחסינו לאן".

פיתחתי מין טיק עצבני, לשאול כל 5 שניות "אז לאן אני נוסעת עכשיו?",

ולרוב זו באמת לא התהיה הקיומית הפוסטמודרניסטית.

הוא: תמשיכי כאן ישר.

אני: מה קרה לחוק יסוד 2ב', "אל תיכנסי לכבישים ללא מוצא"?

הוא: זה לא חל על כבישים ללא מוצא שאני רוצה שתיכנסי אליהם. תעצרי בצד.

עכשיו תסתכלי. אין תנועה מסביב, נכון?

אני: כן, מפני שזה קטע כביש ללא מוצא שרק תלמידי נהיגה נכנסים אליו.

הוא, מצ'פח אותי בseemingly ידידותיות: אני שומע נימה של זלזול בקולך.

לפחות הפסיק לשאול אותי "תמיד היית סוטה?" בכל פעם שאני לא בנתיב הנכון.

(לא, לא תמיד, אבל בארבע וחצי השנים האחרונות, דֵי.)