הילה לולו לין, חפרפרת, במוזיאון ת"א.

בהיה בחוט החרוזים התלוי מהתקרה, שבו החרוזים מושחלים לא ברווחים שווים.

בדקתי, הפעם, ומסתבר שהמיקום של החרוזים מאוד מאוד קבוע.

הם לא קצת זזו והפכו להיות לא סדירים.

הם מאוד מאוד מוחזקים איפה שהם.

הצופן הזה נראה לי חשוב יותר משהוא נראה לרוב האנשים שעברו שם.

ליד ובהמשך השביל, מרצפת שקועה ובתוכה קליפות ביצים מרוקנות.

מסביב, נורות קטנות מאירות.

נראה כמו סכנה עדינה מכוסה בזכוכית.

הנחתי רגל מעל, והעברתי משקל לאט לאט,

ופלאחט.

איזו זכוכית ואיזה אבטיח.

(וכך הייתי לחלק מהמוצג של לולו לין,

למרות שהחידה בדבר החרוזים השחורים נגעה לי יותר.)